עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 124 – 125

מקבילות

כתובות קיא ע"ב (מקבילה חלקית ובשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

האגדה בנויה משתי אנקדוטות קצרות העוסקות בגודלה של הלפת.

באנקדוטה הראשונה מסופר כי איזשהו אדם אנונימי זרע בשדהו לפת.[1] הלפת הייתה כה גדולה עד שלא יכול היה למוכרה כיחידה שלמה, וצריך היה לחתוך אותה לחלקים כדי שאפשר יהיה לשאתה למכירה.[2]

באנקדוטה השנייה מסופר כי שועל יכול להניח את ראשו בראש הלפת בלבד.[3]

שתי האנקדוטות מצטרפות לשרשרת אגדות ומימרות שנושאן הוא הפירות המשובחים בארץ ישראל. נראה כי האנקדוטה הראשונה, שמדובר בה באדם אנונימי, שלא ידוע דבר על מעמדו או על תוארו, באה להעצים את שבחה של ארץ ישראל, שהברכה שרויה בה גם אצל האדם הפשוט.

[1] לפת היא פרי האדמה ממין הצנונות (בן יהודה ד', ערך 'לפת', עמ' 2723). בן יהודה את הפועל 'ליפת' (במקור מנוקדת הלמ"ד בחיריק) במשמע של אכילת הלחפ עם משהו נוסף כדי שהפת לא תהא יבשה. אבן שושן מגדיר לפת כמין כרוב בעל פקעת המשמשת למאכל ובעיקר למספוא. הסבר נוסף ללפת הוא שם כולל לירק וכיוצא בו הנאכל עם עם הלחם (אבן שושן ב', ערך 'לפת', עמ' 674).

[2] אפשר שעורך הקובץ הביא את האנקדוטה כדי לאשש את פירושו של רבי לפסוק מספר יואל והשלכתו להווה. (על הפסוק ודרישתו ראו באגדה הקודמת).

[3] במקבילה מובלט בגוזמה גודל הלפת: 'שועל קינן בלפת, ושקלוהו ומצאו בו ששים ליטרין בליטרא של צפורי' (בבלי כתובות קיא ע"ב).