עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 129

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

ר' סעדיה גאון שבת קיג ע"ב

 

סוגה

אנקדוטה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה קשורה למימרתו של רבי חנינה, לפיה כול אדם חייב שיהיו שני בגדים, אחד לימות החול ואחד לימי שבת. מימרתו נשענת על מדרש הפסוק 'וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ י וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן' (רות ג' ג'). הדרשן שואל שאלה רטורית, וכי רות הייתה ערומה, ומבהיר כי כוונת נעמי הייתה שתחליף את בגדי החול בבגדי השבת.[1]

באגדה מסופר כי רבי שמלאי אימץ את דברי רבי חנינה ודרש אותם בפני הציבור.[2] החברים[3] שהיו כנראה עניים בכו לפניו נוכח מצבם המונע מהם לקיים את החובה שלימדם. רבי שמלאי הציע פתרון שאפשרי גם לעניים, יעשו שינוי בבגד הרגיל, שינוי לכבוד שבת.

לחיזוק דעתו הוא מביא את המקור המדרשי לפסוק מספר רות. לפי מדרשו החדש "ושמת שמלותיך" פירושו לעשות שינוי שיבליט את הבגד הנלבש[4]

במדרש המובא ישנה פיסקה שאותה לא דרש רבי חנינה,[5] 'וירדתי כתיב אמרה לה זכותי תרד עמך': הפיסקה נשענת על המילה "וירדתי" בדברי נעמי אל רות. ולא וירדת. הדרשן מסביר כי רות פחדה לבצע את שנעמי הציעה לה, אך ונעמי הבטיחה לה הצלחה באומרה 'אני יורדת עמך', וכוונתה שהזכויות שלה יהיו לימינה.

---