עניים שהיו בני טובים – אגדה ב פ"ח ה"ז (ה"ח בכ"י ליידן) דף כא ע"א עמ' 112 |
|
מקור | מקור |
והתני. | והתני |
מעשה בהלל הזקן | מעשה בהלל הזקן |
שלקח לעני בן טובים | שלקח לעני בן טובים |
סוס אחד להתעמל בו | סוס אחד להתעמל[1] בו |
ועבד לשמשו. | ועבד לשמשו |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 129
מקבילות
תוספתא (מהד' ליברמן) פאה פ"ד ה"י עמ' 58 (בשינויים)
ספרי דברים (מהד' פינקלשטין) פרשת ראה פיסקא קטז עמ' 175 (בשינויים)
בבלי כתובות סז ע"ב
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
אגדה זו כקודמתה עוסקת בעניים בני טובים שירדו מנכסיהם, ומציגה את חכמי ישראל מקיימים לגביהם את שנאמר בפסוק '...דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ' (דברים ט"ו ח'), היינו לא לעושרו אלא לתת לו את אשר חסר לו כפי שהיה רגיל בעבר.[2]
עני בן טובים, היינו, בן למשפחה עשירה וידועה במעשיה הטובים ירד מנכסיו והיה זכאי למתנות עניים. בהיותו עשיר היה רגיל הן להתעמל בעזרת סוס הן שעבד ישמש אותו.
כיוון שאלו חסרו לו, נתן לו אותם הלל הזקן.
[1] הכוונה להתייגע עימו ולהזיע בכך.
[2] ראו הספרי המצוין כאן במקבילות.