|
מינוי פרנסים על הציבור – אגדה ד פ"ח ה"ו (ה"ז בכ"י ליידן) דף כא ע"א עמ' 111 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' חגיי כד הוה מקים פרנסין | רבי חגיי כאשר היה מעמיד פרנסים |
| הוה מטעין לון אוריתא. | היה טוען להם תורה |
| לומ' שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה. | לומר שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה |
| "בי מלכים ימלוכו" "בי שרים ישורו". | בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו |
| ר' חייא בר בא מקים ארכונין. | רבי חייא בר בא מעמיד שרים[1] |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 128 – 129
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
באגדה מובאים שני תיאורים על דברי חכמים כשהיו ממנים פרנסי צדקה.
א. רבי חגי היה אומר כי המינוי שלהם הוא מהאל נותן התורה,[2] וכדי לתת תוקף לדעתו הביא את הפסוקים: 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ ...,בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ ...' שֹׁפְטֵי צֶדֶק (משלי ח' ט"ו – ט"ז). כפשוטו הפסוק עוסק בחוכמה שבזכותה ובכוחה מושלים מלכים ושרים, אך לפי הדרשן מדובר באל, השלטון למלכים ולשרים מוענק בידי האל, ומכאן שפרנסי צדקה נחשבים כשרים.
ב. רבי חייא בר בא נתן לפרנסי הצדקה מעמד של שרים, אפשר שבדרך זו ניסה לשכנעם לקבל את התפקיד.[3]
[1] סוקולוף, ערך 'ארכון', עמ' 75.
[2] ידיד נפש מפרש כי המועמד נבחן בידיעותיו בתורה, וכי רק חכמים בתורה ראויים להיות פרנסי צדקה.
[3] לפי הפני משה רבי חייא בר בא אינו מתאר אירוע אחר אלא מסביר את דברי קודמו..