עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 127

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה  ואנקדוטה

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נאמר 'נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן...', וכוונת הכתוב היא שדברי העניים כי המצוי ברשותם הוא ממתנות העניים נאמנים בעת הקציר, משום שאז מתנות העניים מצויות בשדות.

על המשנה נשאל 'עד היכן', היינו, עד איזה מרחק מהמקום שבו קצרו את הפאה או ליקטו  יכולים הם לטעון את טענתם. התשובה ניתנה בשמו של רבי חנינה, והיא המרחק ממקום הימצאם אל השדה הלוך וחזור באותו היום.

בעל הסוגיה צרף למימרה אנקדוטה על רבי שהאמין לחמישה אחים שאספו מהשדה כמות גדולה ביותר של מתנות עניים, חמישה כורים.[2] אין באנקדוטה משום חיזוק למימרתו של רבי חנינה כיוון שלא הוזכר המרחק, אלא רק העובדה שרבי האמין להם, מכאן שניתן להניח כי היא שולבה בשל הערך שמובע בה. ראוי שבני אדם יתנו אמון בעניים ולא יטילו בהם דופי בדבריהם.

בעל הסוגיה שאל כביכול בשם המפקפקים בטענת העניים נוכח הכמות הגדולה שאספו אם אפשר שחמישה יאספו יחדיו כמות כה גדולה של פאה או שכחה או לקט. והוא גם המשיב,

 כי אכן זה אפשרי כאשר אוספים משדות שונים, מעט מכאן ומעט מכאן.[3] גם תשובה זו באה לחזק את המסר כי יש לתת אמון בדברי העניים.

---