עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 124

מקבילות

בבלי כתובות קיב ע"א (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור ומדרש

עיון קצר באגדה

בסיפור מתוארים שני ביקורים של חכמים ארץ ישראלים, רבי אבהו, רבי יוסי בן חנינא ורבי שמעון בן לקיש, בכרם דורון.[3] שני הביקורים זהים בהיבט של השתלשלות סיפור המעשה בהם: חכמים עוברים במקום, אריס יוצא לקראתם ומכבדם באפרסקים, והם מגיבים על הפרות שקיבלו. אולם יש שוני בתגובת החכמים, ובסיפור השני תגובתם מאירה את הראשון.

הביקור הראשון אינו מתוכנן, שכן נאמר 'עברו על כרם דורון', אף כי רק עברו במקום, האריס כיבדם באפרסק כה גדול עד שהם וחמוריהם אכלו ממנו לשובע ואף הותירו. הביקור הסתיים בהשערה לגבי גודלו של האפרסק,[4] שמדומה לסיר ענק של כפר חנניה אשר קיבולו סאת עדשים, היינו, שלושה עשר קילו. מן הראוי לציין כי אין דו שיח בין החכמים לאריס, אף לא מילות תודה על האפרסק.

הביקור השני נערך 'בתר יומין', מכאן שלא ניתן לקבוע מהו משך הזמן שעבר בין שני הביקורים. גם הפעם יוצא האריס ומכבדם, אך מגיש שלושה אפרסקים קטנים שניתן להחזיקם ביד אחת. החכמים פונים לאריס ואומרים: 'מן ההוא אילנא אנן בעיי'. בקשתם לקבל פרי מאותו העץ שקיבלו בפעם הקודמת עשויה אולי להעיד כי אין ביקורם הפעם מקרי, והסיפא של דבריהם 'אנן בעיי' מבטא דרישה שאינה הולמת אורחים. יש שיראו בדבריהם משום חוסר נימוס, ויש שיטענו כי אותו הפרי המיוחד נחרת בזכרונם, לכן מבקשים אותו שוב. האריס משיב: 'מיניה אינון', תשובה עניינית שאינה מבטאת את הרגשתו או דעתו.

השיחה מסתיימת במדרש שנשאו החכמים 'אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ' (תהילים ק"ז ל"ד). הפסוק והפסוקים שלפניו ואחריו מדברים 'בחסדי האל שנראים בתהפוכות הגלגל החוזר בעולםי.[5] החכמים דרשו רק פסוק אחד, באופן זה הציגו מציאות אחת והסיקו מסקנה אֱמוּנִית, לפיה איכות הפרי וגודלו הם פועל יוצא של התנהלות בני האדם.

לאור מדרשם מתעוררת שאלה, על מי מכוונים דבריהם; האם כלפי יושבי הארץ ומנהיגיהם, או שמא כלפי בני המקום המסויים.[6]

כאמור, שני חלקי הסיפור זהים בהיבט של השתלשלות סיפור המעשה בהם, אולם יש שוני בתגובות החכמים בסיומם. בביקור הראשון תגובתם התייחסה להיבט גשמי, לגודלו של הפרי המתואר בהגזמה ובדימוי מוחשי הלקוח מתחום הבישול, ואילו בביקור השני החכמים מתייחסים להיבט רוחני, להתנהלותם של בני האדם, וזאת באמצעות דרך המוכרת להם ממציאות עולמם מבית המדרש.

אין קשר בין הסיפור לבין הדיון ההלכתי שקדם להבאתו, שכן הסיפור אינו קשור למצוות הלקט מהכרם, וסביר שהובא רק כדי לשבח את ארץ ישראל שיש בה כדי להניב תנובה מיוחדת, ומאליו מובן שגם את פירותיה.

---

[1] סוקולוף, ערך 'לפיץ', 'לפצה', עמ' 285.

[2] כפר חנניה מזוהה עם כפר ענן בגליל התחתון, שמונה ק"מ דרומית מערבית לצפת. הישוב היהודי נודע בתעשיית קדרות (פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית ב, עמ' 36 – 41).

[3] מקום של כרמים משובחים. מיקומו של היישוב אינו ידוע בוודאות; אפשר כי מדובר בכפר דורה דרומית מזרחית למטולה, ואפשר כי מדובר בחירבת דירן, שעל חלק מאדמתה נבנתה המושבה רחובות. (פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית א, עמ' 344 – 345).

[4] אפשר כי אלו דברי החכמים על גודלו של האפרסק ואפשר כי אלו דברי בעל האגדה.

[5] מהפסוקים מובן שארץ כנען הפוריה כפי שמתואר '... כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה ... כְּגַן יְהֹוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם' (בראשית י"ג י'), הפכה מלחה בשל רעת תושביה, אנשי סדום ועמורה,[5] ובפסוק העוקב נאמר: 'יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם' (תהלים ק"ז ל"ה), כלומר הגלגל הסובב משתנה, ואם חוזרים בתשובה, האל הופך את המדבר לאגם מים, לארץ פוריה. [עמוס חכם, פירוש לספר תהילים (דעת מקרא), עמ' רצח, שד].

[6] ואפשר כי יש בדבריהם ביקורת עצמית על התנהלותם: על שלא הודו לאריס בעת ביקורם הראשון ועל דרישתם לקבל פרי איכותי בביקורם השני.