עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 108

 

מקבילות

בבלי בבא מציעא פח ע"א – ע"ב (בשינויים)

ספרי דברים (מהד' פינקלשטיין) פרשת ראה פיסקא קה עמ' 165 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

המשנה[2] קובעת כי מצוות פאה הינה במחובר לקרקע. מי שלא הותיר פאה במחובר לקרקע עליו להפריש פאה מהשיבולים הקצורות או מהכרי, היינו, ערימת גרגרי התבואה. פאה זו פטורה מהמעשרות, אולם חכמים קבעו שנכון הדבר עד המֵרוּחַ, כלומר, עד שמיישרים ומחליקים את ערימת התבואה במיכל או בערימה בה היא נשמרת. אחרי המֵרוּחַ חל חיוב מעשרות גם על פאה זו. בין ההלכות הנמנות במשנה מובאת הלכה בשמו של רבי עקיבא הקובע כי טרם המֵרוּחַ ניתן לקחת מהגורן תבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות, לשם זריעה.

לפי פתיחת האגדה 'ואתיא דר' עקיבה בחנויות בני חנון' החנויות של בני בית חנון חרבו שלוש שנים לפני שחרב המקדש[3] כיוון שנהגו כשיטתו של רבי עקיבא, ונאמר: 'שהיו מוציאין את הפירות מכלל המעשרות', במילים אחרות לא היו מעשרים את הפירות שמכרו. אולם למעשה על פי ההמשך מובן שאנשי בית חנון פעלו על פי דין תורה. מפורט שדרשו את הפסוק 'עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה' (דברים י"ד כ"ב) כפשוטו. הם התבססו על שבפסוק ישנה הפנייה אל הַמְּגַדֵּל 'תְּבוּאַת זַרְעֶךָ', ומכאן רק הַמְּגַדֵּל תבואה חייב להפריש מעשרות ולא הקונה ממנו, ובעלי החנויות הלא קונים הם. כמו כן מהפסוק העוקב 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ...' (כ"ג) למדו כי בשל סמיכות הפסוקים רק על האוכל מהתבואה לעשר,[4] והרי הם מוכרים את התבואה, אך אינם אוכלים אותה.

בעלי החנויות בבית חנון אומנם דרשו את הפסוקים כלשונם, קיימו את הכתוב התורה והפקיעו את המעשרות מהפירות שמכרו, אך במעשה זה הם עברו על גזירת חכמים שקבעו כי על המוכר לעשר את הפירות לפני מכירתם, ואם לא נעשרו, על הלוקח לעשרם.

בעל הסוגיה מגנה את מעשיהם, עונשם מעיד כי מעשיהם אינם מקובלים על חכמים,[5] ולמעשה גם עמדת רבי עקיבא לא התקבלה.[6]

---

[1]בית חנון היא כנראה בית היני, כפר סמוך לירושלים; כיום מזוהה המקום עם כפר ביתניה המצוי ליד הר הזיתים בדרך ליריחו (מנחם נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית, עמ' 249 – 250).

[2] פאה פ"א מ"ו.

[3] חכמים ראו בכך עונש, אבל ייתכן שנשענו על שמועה היסטורית שהמקום חרב שלוש שנים לפני חורבן הבית, היות שבמרד הגדול התקדמו הרומאים בשלבים, והמקום אולי נפגע בתחילת מסע המלחמה של אספסיינוס.

[4] ריטב"א על בבלי בבא מציעא פח ע"א – ע"ב.

[5] במקבילה בבלי נאמר מפורשות: 'מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה', יוצא מכך שלא פעלו כדברי חכמים.

[6] בסוגיה נאמר כי המשנה הזו היא לשיטת בית שמאי, סביר כי הכוונה להלכת רבי עקיבא. וראו הפני משה על הדף (ד"ה ונוטל מן הגורן וזורע) שמציין כי אין הלכה כרבי עקיבא.