עדי נוסח

כ"י וטיקן 101 – 102

 

מקבילות

ירושלמי שבת פ" ו ה"א דף ז ע"א עמ' 395

ירושלמי סוטה פ"ט הי"ד דף כד ע"ג עמ' 950

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

בסיפור הקודם נשאל רבי יהושע בדבר האפשרות 'שילמד אדם את בנו יוונית', וסיפור זה עוסק בשאלה בדבר האפשרות שילמד אדם את בתו יוונית.

על שאלה זו משיב רבי אבהו בשמו של רבי יוחנן: 'מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה'. נראה כי היתרו של רבי יוחנן נשען על העובדה שהאישה אינה מחוייבת בלימוד תורה, וגם מפני שלתפיסתו 'הוא תכשיט לה', היינו, ידע היוונית אצל אישה הוא בבחינת תכשיט שניתן להתהדר בו, אך אין לו ערך, אין לה בו כל שימוש, אף לא תועלת.[1]

נגד המסורת ההלכתית אותה מביא רבי אבהו בשמו של רבי יוחנן יוצא בחריפות שמעון בר ווה שהיה אף הוא מצוי בבית מדרשו של רבי יוחנן: 'יבא עלי אם שמעתיה מר' יוחנן', משמע לטענתו רבי יוחנן לא אמר כך מעולם.

נראה כי עומק המחלוקת בין חכמים בנושא לימוד יונית לנשים משתקף באשמה שאותה מטיל שמעון בר ווה ברבי אבהו שבגלל רצונו ללמד את בנותיו יוונית תלה את ההיתר ברבי יוחנן.

---

[1] את השימושים שיש לגבר ביוונית כינו חכמים כ'מסורות', משמע אפשרות ליצירת קשרים אישיים ומסחריים עם אומות העולם .ראו על כך באגדה קודמת.