עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 101

 

מקבילות

ירושלמי שבת פ" ו ה"א דף ז ע"א עמ' 395

ירושלמי סוטה פ"ט הי"ד דף כד ע"ג עמ' 950

בבלי סוטה מט ע"ב (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נאמר 'אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה כנגד כולם'. עניינו של הסיפור הוא במצוות לימוד תורה השקולה "כנגד כולם".

הסיפור נפתח בשאלה שהופנתה רבי יהושע בדבר האפשרות 'שילמד אדם את בנו יוונית'. בהתייחס להקשרה לסוגיה יש להניח, כי עניינה של השאלה הוא בקדימות של לימוד התורה על לימוד יוונית.

איסור לימוד היוונית מצוי כבר במשנה[2] במסכת סוטה 'בפולמוס של אספסיינוס[3] גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית ....":את האיסור וסיבתו תולים מפרשי המשנה באירוע שהיה בתקופת שלטונם של בית חשמונאי[4] שמתואר במקבילה שבבבלי סוטה.[5]

בסוגיא שבירושלמי נשאל רבי יהושע 'מהו שילמד אדם את בנו יוונית'.[6] תשובתו של רבי יהושע 'ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה', שכן היום והלילה ייעודם לימוד תורה כפי שמצווה האל את יהושע: 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה...' (יהושע א' ח'). מאחר שלא מצויה עת שאינה יום ואינה לילה יש להבין כי רבי יהושע סבור שאל לו לאדם ללמד את בנו יוונית.

רבי יהושע בפסיקתו אינו פוסל עקרונית את לימוד היוונית, איסורו נובע מאפשרות של ניגוד עניינים הקיים בין זמני לימוד התורה לזמן האפשרי ללמידת יוונית. לכך ערים גם חכמים המקשים על פסיקתו. בתוספתא[7] נאמר: 'אי זו היא מצות האב על הבן למולו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה ויש אומרים אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות...'. נמצא כי על אף הציווי שעל האב ללמד בנו תורה 'יומם ולילה' מכירים חכמים בצורך ללמד את הבן תחומי ידע נוספים. הם מתבססים על

'...וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ' (דברים ל' י"ט), היינו, כדי לחויות אדם צריך לעבוד למחייתו, לכן על האב ללמד את בנו אומנות, למשל, ואין הדבר עולה בקנה אחד עם פסיקתו של רבי יהושע.

את הקושי על דברי רבי יהושע מתרצים רבי בא בנו של רבי חייא בר ווא וכן רבי חייא בשם רבי יוחנן. תירוצם הינו שרבי יהושע אסר לימוד יוונית 'מפני המסורות', היינו המלשינים, הרוצים למצוא חן בעיני האומות ומוסרים את ממון ישראל.[8] נראה כי קיים קשר בין הסבר זה לבין סיבת האיסור כפי שמובאת בברייתא בבבלי סוטה 'היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית..'. בעל קרבן העדה[9] ביאר 'אסרו חכמת יוונית שלא יגלו מסתורין של ישראל'. ב'מיסתורין' הכוונה לתורה שבעל פה, ואיסור לימוד יוונית הינו שלא תתפרסם התורה שבעל פה בין האומות.

---

[1] משנה פאה פ"א מ"א.

[2] סוטה פ"ט מי"ד.

[3].יש להניח כי ב'פולמוס של אספסיינוס' הכוונה למרד הגדול שמרדו היהודים נגד השלטון הרומאי בארץ ישראל. תחילתו של המרד בשנת 66 לספירה וסופו בשנת 73/74 לספירה בכיבושה של ירושלים וחורבן המקדש. כיבוש ירושלים וחורבן המקדש מכונים במשנה "'ולמוס של טיטוס'.

[4]. ויש לתת את הדעת לסתירה הקיימת בין דברי המשנה המתארכת את האירוע לתקופת חורבן הבית השני בעוד שבסוגיא בבבלי סוטה מיוחס האירוע לתקופת בית חשמונאי.

[5] ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית

[6].בסוגיא הירושלמית נשאל על על הוראת יוונית בעוד שהבבלי בסוטה אוסר לימוד "חכמת יוונית" ואין וודאות למהותו של האיסור. רש"י, בבלי סוטה על הדף, מבאר "לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירין בו"הסבר זה ניתן להבין בשני דרכים. האחת איסור לימוד לשון הדיבור והשניה אפשר ועוסקת בנושאי השיח שביוון משמע הפילוסופיה ואורח החיים שביוון.

המאירי ב"בית הבחירה" סובר כי האיסור עניינו "אורח החיים" שביוון   "כל שהוא מחקות הגוים אפי' לא היה ענין עבודה זרה תלוי בו ומנהג ישראל באותו ענין על דרך אחרת אין ראוי להניח מנהגות ישראל ..."

נמצא, להבנת הבבלי, כי איסור לימוד היוונית המוזכר במשנה סוטה עיקר עניינו איסור על לימודה של תרבות יוון ולהסברו של רש"י ניתן גם להבין איסור על לימוד שפתה.

תפ"א ה"י"א עמ' 279 – 280.

[7]תוספתא קידושין (מהד' ליברמן) פ"א הי"א עמ' 279 – 280.

[8] ראו מהר"א פולדא ור"ש סיריליאו על הדף.

[9] ראו פרשנותו על המקבילה בירושלמי סוטה.