פרק ד

הלכה א

כתיב לא תכלה פאת שדה בקצרך מיכן שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע יכול אפילו בדלית ובדקל תלמוד לומ' קציר מה קציר מיוחד שהקטון מושל בו בגדול יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בו בגדול אית דבעי משמעינה מן הדא תעזוב הנח לפניהן תבואה בקשה תלתן בעמיר תמרים במכבדות יכול בדלית ובדקל כן ת"ל אותם מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את אלו שאינן של סכנה ומוציא אני את אלו שהן של סכנה ואינו מחובר אין תימר מחובר הוא קורא שם פיאה למעלן אין תימר שאינו מחובר קורא שם פיאה למטן אין תימ' קור' שם פיאה למעלן הוצא' משל עניים אין תימר קורא שם פיאה מלמטן הוצאה משל בעל הבית ואפילו תימר קורא שם פיאה למעלן הטריחו על בעל הבית שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה תני בשם ר' אימי כל האילנות סכנה רבי מאיר לא דרש קציר ורבנן דרשי קציר כל עמא דרשי קציר אלא רבי מאיר אמר כל אילנות סכנה ורבנן אמרי אין סכנה אלא הדלית והדקל בלבד

רבי חנניה בשם רבי שמעון בן לקיש מעשה שמתו חמשה אחים בחמשה חליקי אגוזים

בעל הבית שקרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך לא קרא שם פיאה וכילה קורא אני עליו לא תכלה פאת שדך בקצרך התנן ביניהן אפילו כן אין שומעין לו בעל הבית יחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו רבי שמואל בר אבודמא בעי כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין אפי' כן בעל הבית מחלק בידו שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו

הלכה ב

תני בשם רבי מאיר קונסין בו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחוב' עד כדון מזיד אפילו שוגג ואפילו כריכות רבי שמעון בן לקיש בשם אבא כהן בר דליא אדם זכה לחבירו במציאה מה טעם ואני בעוניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף רבי יונה אמר רב הושעיא בעי מהנן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא אם בחוץ לארבע אמות ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקיימנוה במקדיש ראשון ראשון אמר רבי אבין מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם דבר אחר בעוניי בעינוי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים התיב רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש והתנינן ראת את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה אמר ליה תיפתר בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות שלי והתני נפל לו עליה פירס טליתו עליה מעבירין אותה ממנה אמר ליה עוד היא בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי והתני רבי חייא שנים שהיו מתכתשין על העומר ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו אמר ליה עוד היא בשלא אמר יזכו לי ארבע אמות אמר רבי יסא אמר רבי יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה רובה דרבי יוחנן ורובה דרבי שמעון בן לקיש רובה דרבי יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בה בתוך ארבע אמות מתנה שהוא זוכ' בה מדעת אחר לא כל שכן רובה דר' שמעון בן לקיש מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחר מציאה שהוא זוכה בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן התיב רבי זעירא קומי רבי יסא והתנינן וכן לענין הקידושין אמר ליה היא גיטין היא קידושין והתנינן וכן לעניין החוב אמר ליה שכן אם אמר ליה זרקהו לים ויהא מחול לך מחול לו מעתה אפילו קרוב ללוה זכה הלוה ותנינן קרוב ללוה הלוה חייב שכן אם אמר ליה זרקהו עד שיכנס לרשותי ואדיין לא נכנס ברשותו אמר רבי אבהו כל אילין תתובתה דהוה רבי זעירא מותיב קומי רבי יסא ורבי שמעון בן לקיש מותיב קומי רבי יוחנן מקבל מיניה פתר ליה באילין פיתריא

הלכה ג

מהו אבעיות אמר רבי בון דתימר איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו בשחר בחצות ובמנחה בשחר מפני המניקות ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות רשב"ג אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ואם רצה להוסיף מוסיף רבי עקיבה או' לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו הא אם רצה לפחות אינו פוחת

של בית נמר היו מלקיטין אותה עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן תני אבא שאול אומר מזכירין אותן לגנאי ומזכירין אותן לשבח מזכירין אותן לגנאי שהיו נותנין פיאה אחד ממאה ומזכירין אותן לשבח שהיו מלקיטין אותן עם החבל ונותנין פיאה מכל אומן ואומן

תני בשם ר' שמעון מפני חמש' דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני ביטול עניים ומפני הרמאין ומפני מראית העין ומשו' שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך מפני גזל עניים כיצד שלא יראה אדם את השעה קנויה ויאמ' לקרובו עני בא וטול לך את הפיאה מפני ביטול עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ואומרי' עכשיו הוא נותן פיאה עכשיו נותן פיאה אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשע' הכילוי מפני הרמאי' כיצד שלא יאמ' כבר נתתי ויהא בורר את היפה ומוציא את הרע מפני מראית העין כיצד שלא יהו העוברי' והשבי' אומרים ראו היאך קצר איש פלוני שדהו ולא הניח פיאה לעניים ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך

הלכה ד

יאות אמר רבי יודה מה טעמא דרבנן רבי יוסי בשם רב רבי חזקיה רב יהודה בשם שמואל כתיב ושכחת עומר בשדה ושכחת קמה את שיש לו שכחת קמה יש לו שכחת עמרין את שאין לו שכחת קמה אין לו שכחת עמרין ישראל וגוי שהיו שותפין בקמ' חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור ר' חזקיה בשם רב ירמי' במחלוקת

הלכה ה

ולמה תניתה תרין זימנין ר' יונה ר' חייא רבי יהושע בן לוי בשם בר פדי' אחת למירוח ואחת לשליש ר' יוסי א"ר בא וחבריא חבריא אמרי אחת למירוח ואח' לשליש ר' בא מפרש בחלה למירוח ובפיאה בשליש מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמר אחר שליש הראשון את מהלך ואיתפלגון שדה שהביא' שליש לפני גוי ולקחה ממנו ישר' ר' עקיבה או' פטור וחכמי' או' בתוספ' חייב מיי כדון תיפתר כר' עקיבה במירוח וכדברי הכל בקוצר מיד

הלכה ו

רבי יהושע בן לוי אומ' בבעל הבית עשיר נחלקו אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה אמר רבי זעירא רבי לעזר לחבירו ורבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שלשתן אמרו דבר אחד ר' לעזר דאמר רבי זעירא בשם רבי לעזר אדם זכה לחבירו במציאה ר' יוחנן דתנינן תמן מציאת בנו ובתו הקטנים עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן לה כתובתה הרי אלו שלהן אמר רבי יוחנן בשאינן טפולין אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו ר' יהושע בן לוי דרבי יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר נחלקו אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה תני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאה של בעל הבית רבי שמעון בן לקיש בעי רצה לחזור חוזר בו ואת אמר מציאה של בעל הבית רבי יעקב בר אחא אמר רבי יסא מקשי מה צורכה לההיא דאמ' ר' שמעון בן לקיש ולא נן שמיע דמר רבי יעקב בר אחא איתפלגון רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר אדם זוכה לחבירו במציאה ריש לקיש אמ' אין אדם זוכה לחבירו במציאה ר' רדיפה איתפלגון רבי יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנה אמר הראוי ליתן זכה מן דמר הראוי ליטול כל שכן ליתן מאן דמר הראוי ליתן הא ליטול לא מתניתא פליגאהמעשרות ברם כמאן דאמר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרו' עליה רבי אלעזר שאל ואין לו קניין נכסים

הלכה ז

תני לקט קצירך לא כל הקוצר בידו ודכוותיה פרט כרמך לא הפורט בידו רב כהנא ורב תחליפה חד אמר תוך היד ותוך המגל וחרנה אמר תוך היד ואפילו לאחר המגל הלכה ח' רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקין רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט שאי איפשר לגורן לצאת בלא ירוקין אמר רבי יהודה דרבי יהודה בן חגרא היא דתני גר שנתגייר והיתה לו קמה נקצרת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספק פטור רבי יהודה בן חגרא מחייב ר' שמעון בן לקיש אמ' דברי הכל היא ישראל שעיקרו חייב ספיקו חייב וגוי שעיקרו פטור ספיקו פטור

אמר רבי יוחנן כך היה רבי מאיר משיב את רבי יהודה בן חגרא אין את מודה לי שספק לקט לקט רבי שמעון בן לקיש כך היה משיב רבי מאיר את חכמים אין אתם מודין לי שספק לקט לקט

ומניין שספק לקט לקט ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן עני ועשיר הצדיקוהו במתנותיו ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אין את מטהו אבל מטהו את במתנותיו

אמר ר' יוחנן וכה זכה הוא מה ששנה לנו ר' תעזוב הנח לפניהן משלך אמר רבי לא כתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה בין מן דידך בין מדידיה הב ליה

הדרן עלך פרק הפאה נתנית