משניות פרק ז[1]

משנה א

כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזיית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה במי דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכני או בשני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה ושאר כל הזיתים שנים שכחה שלשה אינן שכחה רבי יוסה אומר אין שכחה לזיתים

משנה ב

זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה במי דברים אמורים בזמן שלא התחילו בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו ר' מאיר אומר משתתהלך המחבא:

משנה ג (משניות ג ו-ה צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ג)

איזה הוא פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקץ את האשכול הסבך בעלים נפל לארץ ונפרד הרי הוא של בעל הבית המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולים:

משנה ד (הלכה ד בתלמוד הירושלמי)

המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר בשלו הוא רשיי אינו רשיי בשל עניים:

משנה ה (משניות ג ו-ה צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ג)

איזה הוא עוללת כל שאין לה לא כתף לא נטף אם ספק לעניים עוללת שבארכובה אם נקרצת עם האשכול הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללת:

משנה ו

כרם שכולו עוללת ר' אליעזר אומר לבעל הבית ר' עקיבה אומר לעניים אמר ר' אליעזר כי תבצור לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות אמר לו ר' עקיבה וכרמך לא תעולל אפילו כולו עוללת אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר:

משנה ז (הלכה ה בתלמוד הירושלמי)

כרם רבעי בית שמי אומרים אין לו חומש אין לו ביעור בית הילל אומרים יש לו בית שמיי אומרים יש לו פרט יש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובית הלל אומרים כלו לגת:

משנה ח (הלכה ז בתלמוד הירושלמי)

המקדיש את כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו העוללות העוללות לעניים אמר ר' יוסי אם כן יתנו שכר גידולים להקדש אי זו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה וברגליות משיעבור הימנה:

[1] לפי כ"י קויפמן. מן הראוי לציין שסדר המשניות בכ"י קויפמן שונה מסדר המשניות המוכר במהדורת הדפוס.