עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 99

 

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"ו הלכות כ"ד – כ"ה עמ'

בבלי מנחות מג ע"ב (מקבילה חלקית)

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ו [א] (יב א) למנצח על השמינית (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

ספר הלכות גדולות סימן כז הלכות ציצית עמוד רעד

 

סוגה

מימרה, מדרש ואנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

האגדה היא ברייתא משמו של רבי מאיר.

בחלקה הראשון הוא אומר כי כל אדם מישראל עושה מאה מצוות ביום, ומתוך הדוגמאות שמביא מתברר כי הוא מתייחס לברכות שאדם מברך מדי יום ביומו.[1] הברכות המוזכרות הן קריאת שמע וברכותיה, ברכות על הפת וברכת המזון, תפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים ביום ועוד.[2]

בחלקה השני של הברייתא אומר רבי מאיר כי המצוות מקיפות כל אדם מישראל, והוא מונה אותן: תפילין בראשו, תפילין בידו, ארבע ציציות[3] ומזוזה בפתח ביתו. נראה כי במימרתו זו מתכוון רבי מאיר לחומה המקיפה את האדם,[4] כדי לחזקו שלא יחטא.[5] ולאישוש מימרה זו מובא הפסוק 'שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ' (תהלים קי"ט קס"ד). הפסוק נמנה עם שמונת הפסוקים במזמור אשר מתחילים באות שי"ן ומתארים רגשותיו של שומר המצוות,[6] ובו הדובר אומר כי מהלל את האל על משפטי הצדק שכתב בתורה שבע פעמים ביום. הדרשן מייחס את המילה 'שֶׁבַע' לשבע המצוות המנויות לעיל אותן מהלל האדם.

הפסוק 'חֹנֶה מַלְאַךְ יְהֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם' (תהלים ל"ד ח') משמש כסיום לחלק הקודם, ומשמעו שהאל יציל את כל המקיים מצוות אלו. לפי הבנה זו הפסוק נדרש כפשוטו. אפשר גם כי 'מַלְאַךְ יְהֹוָה סָבִיב לִירֵאָיו' הוא למעשה המצוות המקיפות את האדם, הן שליחיו של האל[7] החונים סביב לאדם המקיים את המצוות, ובאופן זה מצילות אותו מחטוא.[8]

האגדה מסתיימת באנקדוטה שנועדה להמחיש כי אדם המוקף במצוות חש ביטחון; דוד המלך ראה עצמו ערום בבית המרחץ ואמר: 'אוי לי שאני ערום מן המצות'. מילת הקריאה 'אוי לי' מבטאת חרדה, והיותו ערום, חשוף, מעצימה את תחושת החרדה שאופפת אותו בהיותו ערום, 'נטול מצוות', שהרי בפתח בית המרחץ אין מזוזה, והוא ללא תפילין וללא ציציות. אלא שאז הביט ב'מילתו', היינו מצווה אחת, שהיא חלק בלתי נפרד ממנו, שינתה את תחושתו והוא החל לקלס ולשבח את הקב"ה: 'לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד' (תהלים י"ב א'). הפסוק כפשוטו מדבר, כנראה, בכלי נגינה בן שמונה מיתרים,[9] אך הדרשן בחר בו בשל איזכור המילה שמונה, כי מצוות המילה היא ביום השמיני להיוולדו.[10]

---

[1] מן הראוי לומר כי בבבלי מנחות מג ע"ב מובאת בשמו ברייתא 'חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעימך'. רש"י מפרש את מילת השאלה 'מה' כ'מאה'.

[2] פוסקים ופרשנים שונים את מאה הברכות באופנים שונים, אך נראה כי אין זה מענייננו לעמוד על דיוקן.

[3] ארבע מצוות ציצית הן למעשה מצוה אחת.

[4] ראו המקבילה מדרש תהילים:'ר' מאיר היה אומר אדם מעוטף במצות תפילין בראשו ובזרועו, וארבע ציציותיו מקיפות אותו מארבע רוחותיו, וברית על בשרו (הרי שבע), נכנס לביתו מזוזה בפתחו, תמצא [שבע] מצות מקיפות אותו כחומה'.

[5]ראו המקבילה בבבלי: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא'.

[6] יראה, שמחה, אהבה, תודה (תהילה), שלוה (שלום), תקווה, זהירות והכרה בנוכחות האל. (עמוס חכם, פירוש לספר תהילים, עמ' תלא.

[7]מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויגש סימן ו: 'אמר רשב"י אמר הקדוש ברוך הוא לישראל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי...'.

[8] היטיב לבטא זאת רמב"ם: 'אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, בריך רחמנא דסייען' (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו הי"ג).

[9] רש"י על תהילים י"ב א', וראו רד"ק על הפסוק.

[10] במקבילה (בבלי מנחות מג ע"ב) נוסף למדרש הטעם באופן מפורש: 'שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני'.