עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 99

 

מקבילות

בבלי ברכות נד ע"א (מקבילה חלקית)

ספרי זוטא פרק כז פס' א

מדרש תהלים (שוחר טוב; מהד' בובר) מזמור קיט ד"ה נז קכו (מקבילה חלקית)

מדרש שמואל (בובר) פרשה א סימן א

מדרש משלי (בובר) פרשה ה סימן טז

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] מביאה תקנת חכמים 'יהיה אדם שואל את שלום חברו בשם...', משמע ברכה בצירוף שם האל. שאילת שלום בשם האל עלולה להביא למצב של זילות בשמו ואפשר גם עבירה על חוק התורה של לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא (שמות כ' ז'). הקושי נפתר בציטוט הפסוק 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהֹוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ' (תהילים קי"ט קכ"ו). הפסוק הוא אחד משמונה פסוקים שעניינם אהבת מצוות האל; ברישא של הפסוק מדרבן הדובר עצמו ואומר כי זה הזמן לעשות לה', היינו, להגביר את הדבקות בתורה ולקיים את הכתוב בה, ובסיפא הוא מתאר את הרקע לדבריו: 'הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ', כלומר, אחרים[2] בטלו את התורה, או התכחשו לה.[3]

את המשנה מסיימים דברי רבי נתן 'הפרו תורתך עת לעשות לה''. הוא מבאר את כוונת האמור במשנה ורואה בציווי לשאול שלום חברו בשם האל דוגמה למצב בו מבטלים דברי תורה כדי לקיים דבר תורה. לכאורה יש בכך סתירה, אך 'פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור'.[4]

בעל האגדה מדגיש באמצעות 'סירס קראי' כי רבי נתן הפך את הכתוב, אולם היפוך הסדר אינו משנה את הבנת הפסוק כפשוטו, אך ודאי כי ההיפוך אומר דרשני. דברי רבא[5] כי ניתן לקרוא את הפסוק 'מרישיה לסיפיה ומסיפיה לרישיה', מבהירים קריאה מחייבת דרישה שונה.

'הפרו תורתך' הם אלו המפירים זמנית בכוונת תחילה את התורה, את ההלכה, כדי לעשות למען שמו של האל את, כדי לחזק את האמונה באל ובתורתו.[6] אפשר כי הפנייה במדרשו של רבי נתן היא לחכמים אשר יודעים מהו הזמן הנאות להפר את התורה למענה.

בעל האגדה צירף שני מדרשים על דברי רבי נתן שעניינם בלימוד התורה, והם מוציאים את הבנת הפסוק מידי פשוטה.

המדרש הראשון מובא בשמו של רבי חלקיה בשם רבי סימון. לטענת הדורש "כל העושה תורתו עיתים" משמע כל המתפנה לעסוק בתורה רק לעיתים רחוקות יש לראות בו "מפר ברית" שכן זמנו הפנוי לעיסוק בתורה –"לעשות לה" הינו מועט ודל.

המדרש הראשון מובא בשמו של רבי חלקיה בשם רבי סימון. הוא דרש את המילה 'עֵת'. לטענתו 'כל העושה תורתו עיתים' משמע כל המתפנה לעסוק בתורה רק לעיתים רחוקות, יש לראות בו 'מפר ברית', שכן זמנו לעיסוק בתורה הינו מועט ודל. מתייחס לאלו הקובעים עיתים ללימוד התורה אפילו ביכולתם ללמוד זמן רב יותר. אפשר כי לדעתו, הם לומדים תורה בצורה קצובה לא מתוך אהבת התורה אלא כדי לצאת ידי חובתם, והם איפוא אלו ש'הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ'.

לתפיסתו של רבי סימון ראוי ללמוד תורה כל הזמן, ככל שאפשר ולא במידה בנקבעת מראש על ידי האדם, עשייה מעין זו, הריהי הפרת הברית. רבי סימון דרש את הפסוק לפי סדרו 'מרישיה לסיפיה', ואפשר פונה בדבריו לכל תלמיד חכם או אדם שלימוד התורה אינו זר לו.

הדרשה השנייה היא בשמו של רבי שמעון בן יוחאי הסבור כי במציאות בה נממעטים הבריות ללמוד תורה, בעת זו ראוי שהיחיד יתחזק באמונתו, יקיים בדבקות את מצוות התורה ויקבל על כך את 'שכר כולם'.[7] רבי שמעון בן יוחאי קורא להתחזק באמונה ובמעשים אפילו הסביבה אינה עושה כן, אלא להפך היא ממעיטה במצוות. בדבריו ניכרת ודאות כי מי שיעשה כן יזכה לשכר גדול, שכר השווה לשכר כולם.

ההבטחה לשכר ממעיטה מערך ההתחזקות, אך יש לתת את הדעת כי רבי שמעון בן יוחאי פונה בדבריו לכל אדם מישראל ולא ליחידי סגולה היודעים מתי ראוי להפר זמנית את הברית או לתלמידי חכמים הלומדים תורה.

---

[1] ברכות פ"ט מ"ה.

[2] על פי ההקשר לפסוקים קודמים מדובר ברשעים, בזדים.

[3] ביאור הפסוק מתבסס על עמוס חכם, פירוש לספר תהילים, עמ' תיט. רש"י ואבן עזרא בתחילת פירושו מבארים כך את הפסוק, אבן עזרא בסיפא של פירושו ורד"ק רואים בפסוק קריאה לאל שעליו לעשות למען שמו, להעניש את אלו שמפירים תורתו.

[4] רש"י ברכות נד ע"א ד"ה ןאומר עת לעשות לה' הפרו תורתך.

[5]בבלי ברכות סג ע"א: 'ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך. אמר רבא: האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש: עת לעשות לה' מאי טעם - משום הפרו תורתך. מסיפיה לרישיה מדריש: הפרו תורתך מאי טעמא - משום עת לעשות לה''.

[6] רש"י מברכות סג ע"א ד"ה מסיפיה לרישיה: 'הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא'. בדומה לכך הוא הפירוש בשיטה מקובצת ברכות סג ע"א ד"ה ואומר עת לעשות לה' וכו': 'פירוש ומפני חשש שלא ישכחו שם שמים ויהא שם עבודת כוכבים שגור בפיהם אנו מתירין להזכיר שם שמים לבטלה'.

[7] אפשר כי האמירה נשענת על משנה אבות פ"ה מ"ג: 'עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם'.