עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 97

 

מקבילות

ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה דף כ ע"ג עמ' 929 (בשינויים)

בבלי סוטה כב ע"ב (בשינויים)

אבות דרבי נתן נוסחא א' (מהד' שכטר), פל"ז ד"ה שבעה פרושים הם עמ' נ"ה (בשינויים)

אבות דרבי נתן נוסחא ב' (מהד' שכטר) פמ"ה ד"ה ז' פרושים עמ' 124 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

תוספות סוטה כב ע"ב ד"ה פרוש מאהבה פרוש מיראה (בשינויים)

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

האגדה הקודמת שעניינה היה 'עשה מאהבה ועשה מיראה' ואגדה זו מצויות במסכת סוטה בסוגיה על המשנה[3] '... הוא היה אומר[4] חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם'. הנזכרים במשנה הם אנשים הפועלים בדרך שלילית, אך לא מובן מי הם אותם 'מכות פרושין', והאגדה על שבעה פרושים המכלים את העולם מבהירה מיהם. מקורה של אגדתנו הוא במסכת סוטה, והיא הובאה לכאן אגב הבאת קודמתה.

שבעה סוגי פרושים נמנים באגדה:[5]

פרוש שכמי – אדם המתגאה שיכול להעמיס מצוות רבות על שכמו, ועושה זאת כדי להראות עצמו לבריות כאוהב מצוות ומרבה לקיימן.

פרוש ניקפי – 'ניקפי' משמעו בהמתנה, והתואר לקוח מעולם המסחר שבו אדם קונה מצרך בהקפה, כך הוא 'פרוש ניקפי', האומר לבן שיחו שימתין[6] כיוון שרוצה לקיים מצווה. איפיון הפרוש על ידי תואר הלקוח מעולם המסחר ממעיטה בערכו ואף מעמידה אותו באור מגוחך.

פרוש קיזעי – אדם המקזז כל חטא באמצעות עשיית מצווה, ואף סבור שהמצווה מכפרת על העבירה. איפיונו של הפרוש בביטוי הלקוח מעולם הכספים שבו אדם זוקף את חובותיו כנגד סכום העומד לזכותו, ממעיט בערכו של הפרוש, שכן הקיזוז גורם לכך שאין לו אומנם חובות אך גם לא זכויות.

פרוש מהנכייה – אדם המתגאה שיקיים מצווה בעזרת המעט שעומד לרשותו. מובן כי מדובר במצווות צדקה, ונראה כי הדגשת 'ניכוי המצווה' נועדה להעצים את מצוותו.

פרוש אדע חובתי ואעשנה – אדם מתגאה כי כאשר ידע על עבירה שעשה יכפר עליה בזכות מצווה שיעשה, וזאת כדי 'להתראות ולהתגנדר בהן'.[7] גאוותו מתבטאת מצד אחד בתפיסתו כי אין לו עבירות, ומצד שני שאם אחר ימצא איזושהי עבירה שעשה, הרי הוא יעשה מצווה כנגדה, ומיד יכופר לו.

פרוש יראה – אדם האומר שהוא ירא אלוהים כאיוב, ובעצם ההשוואה לאיוב יש מן הגאווה.

פרוש אהבה – אדם המתגאה שהוא כאברהם האוהב את האל.[8]

כול שבעת מיני הפרושים המוצגים מתאפיינים בדיבורים יותר מאשר במעשים, ומטרתם להציג עצמם כנקיים מעוונות באמצעות המצוות שעושים.

הרמב"ם בפירושו למשנה[9] מבאר את היות פרושים אלו מכות:

'...ומכות פרושין, כך הוא ענינו, החכמים עליהם השלום קוראים לעצמם פרושים מחמת פרישותם מן המגרעות והתועבות והרדיפה אחרי עניני העולם הזה שבני אדם שוגים בהם. ומגמת פניהם חיי העולם הבא ודברים הנעלים. ויש בני אדם המקשטים את עצמם בדברים אלו ומראה בעיני בני אדם שהוא פורש מדברים השפלים והמתועבים, בו בזמן שהם הם תכונותיו כשלעצמו. אלא שהוא פורש מהם מחמת איזה ענין מעניני העולם הזה, וכך אמרו עליהם השלום שבעה פרושין הן, ומנו כל מי שמתחסד מחמת איזו סבה מסבות העולם הזה, כגון כדי שיכבדוהו בני אדם או כדי שלא יאבד ה' ממונו וירע מצבו, ואין לדעתם פרוש אמתי אלא עובד מאהבה כאברהם אבינו, וכל הששה מגונים, שהם מוסיפין על מה שהם חייבים ומגזימים בחיצוניותם כדי לגנוב דעת הבריות, ולפיכך נתכנו בגלל שהם מוסיפים וממאיסים בזה את התורה מכות ולפיכך אמרו מכות פרושים. ואמרו מכלי עולם או מבלי עולם, שדברים אלו מפסידים מציאות האדם...'.

---

[1] סוקולוף, ערף 'נקף 3' עמ' 361. הפירוש של המילה 'הקפה' היא המתנה, ובהקשר של קנייה בהקפה המובן הוא שהמוכר אינו מקבל את התמורה מיד עם קניית המוצר אלא ממתין תקופת מה לקבלת התשלום.

[2] מלשון קיזוז.

[3] סוטה פ"ג מ"ד.

[4] הכוונה לרבי יהושע בן חנניה.

[5] הסוג הראשון ושני האחרונים נראים בקריאה ראשונה כחיוביים, אך עצם היותם חלק מהרשימה מחייבת את הקורא להבינם שלא כפשוטם, אלא כהתגאות. פרשנותם להלן היא לפי הפני משה על אתר.

[6] סוקולוף, ערף 'נקף 3' עמ' 361.

[7] הפני משה על הדף.

[8] הבנת שני הסוגים האחרונים מצויה במחלוקת בין הפרשנים. יש המשמיטים אותם כגון הרמב"ם שיובא להלן, ויש הכוללים אותם, כגון תוספות הרא"ש, על המקור במקבילה בבבלי. הכוללים אותם מציגים רק את מיראה ומאהבה בלי הציון כאיוב ואברהם. לפי פירושם הוא עושה מצוות רק מיראת בני אדם שמא יציגו אותו כאדם שאינו מקפיד על שמירת מצוות, או כשואף שיאהבו אותו, ולכן מציג עצמו כמקפיד בשמירת מצוות. ראו רש"י על בבלי סוטה כב ע"ב ד"ה פרוש מאהבה וד"ה מיראה.

[9] סוטה פ"ג מ"ד.