עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 93

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, אנקדוטה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

עניינה של פתיחת המשנה[3] הוא הברכה אותה יש לומר כשרואים אירוע יוצא דופן בטבע. אגדה זו עוסקת ברעידות אדמה, ומובאות בה ארבע סיבות בגללן הן נגרמות.

שתי הסיבות הראשונות נאמרות בדו שיח בין אליהו הנביא, הזכור לטוב, לבין רבי נהוראי. על השאלה 'מפני מה באין זועות לעולם' עונים רבי נהוראי ואליהו הנביא, ושתיים נוספות, של רבי אחא ושל חכמים, הובאו על ידי בעל האגדה.

לתפיסתו של רבי נהוראי רעידות האדמה קורות כעונש על הימנעות ממתן תרומות ומעשרות, אולי לעמדתו זהו מעשה המעיד על חברה שאינה מקיימת את מצוות התורה. לאישוש דבריו הוא מביא שני פסוקים:

-          'אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה' (דברים י"א י"ב), פסוק המבטא את דאגת האל לארץ ושמירתו עליה.

-          'הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ' (תהלים ק"ד ל"ב), פסוק שעל פניו נראה כי הארץ 'רועדת', היינו קורה בה רעש אדמה, כשאל מביט בה.

שני הפסוקים אינם קשורים לתרומות ומעשרות, ואף יש ביניהם ניגוד, שכן הראשון מדבר בשמירה על הארץ, והשני על פגיעה בה. התנא, רבי נהוראי טוען כי הפסוק הראשון מכוון למצב בו העם מקיים את המצוות ומפריש תרומות ומעשרות, ואילו השני כאשר הוא חוטא ונמנע מקיום מצוות אלו.[4]

לתפיסתו של אליהו הנביא זו הסברה המקובלת, אך הסיבה העיקרית לרעידות אדמה היא בית המקדש העומד בחורבנו בעוד בתי תיאטרות וקרקסאות, המאפיינים את תרבות אומות העולם, עומדים שאננים ושלוים. לפי תפיסה זו, האל זועם על כבודו הנרמס אל מול תרבות הגויים, וכאסמכתא מובא הפסוק '...יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ...' (ירמיהו כ"ה ל'). הקב"ה ישאג, היינו יטל זוועות בגלל מצבו השפל של נווהו.[5]

הסיבה השלישית מדוע ישנן רעידות אדמה בעולם מובא בשמו של רבי אחא. לדעתו, באה הזוועה לעולם כעונש על המקיימים משכב זכר. כשם שהם זעזע את חוקי החברה, כן יזעזע האל את העולם ויביא את 'הזוועה'.

חכמים מביעים עמדתם כי הסיבה בגללה באה הזוועה לעולם היא המחלוקת. כאסמכתא לדבריהם דורשים פסוק מזכריה 'וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא יהֹוָה אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ' (פרק י"ד ה). בפסוק זה מוזכר 'רעש', היינו רעידת אדמה, בפסוק הקודם לו מוזכר הר שנבקע, אף זו תוצאה של רעש אדמה. וההקשר לדעת חכמים כי המחלוקת היא הגורם מצויה על דרך הניגוד, שכן בפרק זה מנבא זכריה על אחדות מלאה באמונה באל בעתיד.

בבסיס הסיבות לרעידות אדמה שהוצגו באגדה מצויה ההשקפה כי הן באות כעונש על בני האדם. שתיים מהן,[6] כי העם אינו מקיים את מצוות האל, האחת קשורה לתחושת הצער על מצב בהווה, בית המקדש עדיין לא קם מחורבנו, והאחרונה מציגה גורם שעשוי להיות קבוע, המחלוקת, אך אפשר כי הכוונה למצב קיצוני שבו המחלוקת מרעידה את אושיות החברה, ולכן האל מזעזע את יסודות עולמו.  

---

[1] ניתן להבין את משמעות המילה מהשורש 'זוע', כלומר לנוע, לשקשק. וראו רש"י לבבלי ברכות נט ע"א ועלי תמר (על המקום) שמביא פרשנים שונים התומכים בפירוש זה, ואחרים החולקים עליו.

[2] מלשון 'אף' המתקשר לכעס (חרון אף)1 אפשרות אחרת מהשורש 'נפל', האל יפיל אותו, את העולם.

[3] ברכות פ"ט מ"ב: 'על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם...'.

[4] המדרשים אינם כפשוטו של מקרא, הקשרם אינו רעידות אדמה אף לא תרומות ומעשרות, ואין הם אלא מבטאים את מגמתיות אומרם.

[5] נראה כי מובנו של הפסוק דומה הן במקרא הן במדרש באגדה זו.

[6] הימנעות ממתן תרומות ומעשרות וקיום משכב זכר.