header2

אין להוסיף על מטבע שטבעו חכמים – אגדה א

פ"ט ה"א דף יב ע"ד עמ' 65

מקור תרגום
ר' יוחנן ור' יונתן רבי יוחנן ורבי יונתן
אזלין מיעבד שלמא באילין קרייתא דדרומה. הלכו לעשות שלום באילו עיירות שבדרום.
עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמ'. עלו למקום אחד ומצאו לשליח הציבור שאומר
האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ. האל הגדול הגיבור והנורא האביר והאמיץ.
ושיתקו אותו. והשתיקו אותו
אמרו לו אמרו לו
אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 89 – 90

 

מקבילות

מדרש תהלים, שוחר טוב (מהד' בובר) מזמור יט (ב)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

רבי יוחנן ורבי יונתן יצאו במסגרת תפקידם כרבני הישיבה ומנהיגי הקהילה בטבריה, להשכין שלום[1] באחת מהערים שבדרומה של הארץ.[2] כאשר הגיעו לאחת העיירות נכנסו לבית הכנסת ושמעו את תפילת שליח הציבור 'האל הגדול הגיבור והנורא האביר והאמיץ' השתיקו אותו ונימקו מעשיהם באמירה: 'אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות'.[3]

המסורת מייחסת לחכמים את תיקונה של הברכה 'האל הגדול הגיבור והנורא' על בסיס דברי משה 'כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד' (דברים י' י"ז). על כך נמצא בתלמוד הירושלמי[4] 'רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה אמר רבי פינחס משה התקין מטבעה של תפילה האל הגדול הגיבור והנורא...'.[5]


[1] למעלת השכנת שלום ראו משנה מסכת פאה פ"א ה"א 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם'.

[2] ראו הסברו של בעל ספר חסידים.

[3] בבלי ברכות לג ע"ב מצויה מקבילה רעיונית לדעה זו.

[4] ברכות פ"ז ה"ג דף יא ע"ג עמ' 58.

[5] סיבה נוספת לדרישה שלא לשנות ממטבע שקבעו חכמים מצויה במדרשו של רב הונא, ראו באגדה הבאה. אפשר כי תפיסה זו הפכה לעקרונית בגישתם של חכמים.