עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 88

 

מקבילות

ירושלמי עירובין פ"ה ה"א דף כב ע"ב (בשינויים)

ירושלמי עבודה זרה פ"א ה"ב דף לט ע"ג (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבינו חננאל מסכת עירובין דף נג עמוד א (לחלק הראשון)

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בברכות על הנר ועל הבשמים במוצאי שבת בעת ההבדלה, ובסיפא נאמר 'ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו', היינו, אין מברכים את הברכה 'בורא מאורי האש' עד שנהנים מאור הנר, ופרשנים מבארים את ההנאה כקרבה אליו, כעמידה בסמוך לו.[2]

באגדה מובאת מחלוקת בין רב לשמואל בדבר כתיב במילה 'יאותו', כל אחד מהם נשען על מדרש אחר לשם חיזוק עמדתו.

לדעת רב יש לכתוב את המילה באות אל"ף, והוא נשען על הפסוק 'אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר' (בראשית ל"ד ט"ו). הפסוק הוא חלק מתשובת בני יעקב לשכם ואביו חמור, ומובנה של המילה 'נֵאוֹת' הוא 'נסכים. אפשר כי רב ראה את שורש המילה 'נאות' כ'אתא' ומכאן ש'נֵאוֹת' עשוי להיות במשמעות 'נתקרב',[3] ובעניין נר ההבדלה מובן כי יש לברך כשמתקרבים אליו.

לדעת שמואל יש לכתוב את המילה באות עי"ן, והוא נשען על הפסוק 'אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר...' (ישעיהו נ' ד'). במקור אומר הנביא כי האל נתן לו את הידיעה 'לָעוּת', כלומר לומר דברי עידוד לעייף,[4] או לומר את הדברים בעיתם.[5] נראה כי שמואל דורש את המילה במובן 'עת', ומכאן שיש להדליק את נר ההבדלה ולברך עליו משיגיע הזמן המתאים, זמן חשיכה.

בחינת המחלוקת מבהירה כי יש לומר את הברכה בהתייחס למרחק מהנר הדולק, ואילו שמואל בהתייחס לזמן שיש להדליקו.

---

[1] ברכות פ"ח מ"ו.

[2] רבי עובדיה מברטנורא והפני משה על אתר.

[3] המשמעות קרובה להסכמה, כי התקרבות לדעת האחר נוטה להסכמה.

[4] עמוס חכם, פירוש לספר ישעיהו, עמ' תקמ.

[5] שם. הערה 19.