פרק ז – משנה[1]

משנה א

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמין אכל דמיי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שניפדו השמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהם

משנה ב

אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא ניפדו השמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהם[2] נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם עד כמה הן מזמנין עד כזית ר' יהודה אומ' עד כביצה.

משנה ג[3]

משנה ד (בנוסח הדפוס משנות ד – ו מצורפות יחדיו)

כיצד מזמנין בשלושה אומ נברך בשלשה והוא או' ברכו בעשרה אומ' נברך לאלהינו בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשר ריבוא

משנה ה (בנוסח הדפוס משנות ד – ו מצורפות יחדיו)

במאה אומר נברך לי'י אהינו במאה והוא אומרין ברכו באלף אומ' נברך לי'י אלהינו אלהי ישרא' באלף והוא אומר ברכו בריבוא אומ' נברך לי'י אלינו ואהי ישרא' אהי צבאות בריבו והוא אומ' ברכו כעיניין שהוא מברך כך עונין אחריו ב י'י אהינו אהי ישר' אהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו ר' יוסה הגלילי או' לפי רוב הקהל הם מברכין שנבמ' במקהלות ברכו אלהים י'י ממקור ישראל

משנה ו (בנוסח הדפוס משנות ד – ו מצורפות יחדיו)

אמ' ר' עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד ממועטים אומ' ברכו את י'י רבי ישמעא' אומ' ברכו את י'י המבורך

משנה ז (בנוסח הדפוס זו משנה ד)

שלשה שאכלו כאחת אינן רשיים לחלק וכן ארבעה וכן חמשה ששה נחלקים עד עשרה ^ועשרה אינן נחלקין עד שיהוא עשרים

משנה ח (בנוסח הדפוס זו משנה ה)

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואים אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר וחכמ' אומרין מברכין

[1] על פי כ"י קויפמן.

[2] בנוסח הדפוס משנה א' מסתיימת כאן.

[3] בכ"י קויפמן חסרה משנה ג', ייתכן שהסיפא של משנה ב' ('נשים ועבדים וכו') היה משנה משנה ג'.