|
מדוע מברכים על הפירות – אגדה ב פ"ו ה"א דף ט ע"ד עמ' 48 |
|
| מקור | מקור |
| אמ' ר' אבהו. | אמר רבי אבהו |
| כת' | כתוב |
| "פן תקדש המלאה (ו)הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם". | פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם |
| העולם כולו ומלואו עשוי [כ]כר(י)[ם]. | העולם כולו ומלואו עשוי ככרם |
| ומהו פדיונו. | ומהו פדיונו |
| ברכה. | ברכה |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 77
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מדרש ומימרה
עיון קצר באגדה
עניינה של אגדה זו הוא המקור לחובה של אמירת הברכות על ידי הנהנה מפרי הארץ.
רבי אבהו דרש את הפסוק 'לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם' (דברים כ"ב ט') כיוון שראה בו הסבר למקור החיוב.
מפשוטו של פסוק נלמד כי התוצאה של זריעת הכרם כלאיים הינה איסור אכילת הצמח הנזרע וכן איסור אכילת 'תְּבוּאַת הַכָּרֶם', היינו הענבים.[1] בעל המדרש ניתק את הביטוי 'וּתְבוּאַת הַכָּרֶם' מהקשרו המקראי ודרש כי כשם שהבוצר את ענבי הכרם בשנה הרביעית, חייב לפדותם בברכה בירושלים, כך גם את פירות העולם כולו, אשר דומה לכרם, יש לפדות, ודרך הפדיון היא באמצעות ברכה.[2]
הנחתו של הדרשן להקבלות שבין העולם לכרם, ובין פדיון לברכה אינה מובנת ודורשת עיון.
[2]ראו הסברו של הפני משה על המקום. הצורך בברכה על פרי השנה הרביעית מתבסס על ויקרא י"ט כ"ג – כ"ד: 'וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהֹוָה'.