|
תפילת מוסף – אגדה ב פ"ד ה"ו (ה"ז בכ"י ליידן) דף ח ע"ג עמ' 41 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' שילא בשם רב. | רבי שילא בשם רב |
| נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין (ונ)[מ]תפלל עמהן. | נתפלל (כיחיד) ומצא עשרה בני אדם מתפללים מתפלל עמהם. |
| ר' זעורא ורב נחמן בר יעקב הוו יתבין. |
רבי זעירא ורב נחמן בר יעקב היו יושבים |
| מן דמצלון אתת צלותא. | (לאחר) תפילתם באה תפילה (נמצא מניין) |
| קם רב נחמן בר יעקב מצליא. | נעמד רב נחמן בר יעקב התפלל |
| אמ' ליה ר' זעורא. | אמר לו רבי זעורא |
| ולא כבר צלונן. | והרי כבר התפללנו |
| אמ' ליה. מצלי אנא וחזר ומצלי. | אמר לו התפללתי אני וחוזר ומתפלל |
| דמר ר' שילא בשם רב. | שאמר רבי שילא בשם רב |
| נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן. | נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללים מתפלל עמהם |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 72
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה ואנקדוטה
עיון קצר באגדה
הסיפור מצוי בהמשך למחלוקת בין רב ושמואל לעניין הבדלה שיש לעשות בין תפילה לתפילה. רב סבור כי המתפלל את תפילת המוסף בצמוד לתפילת השחרית, חייב להוסיף ולחדש דבר בתפילת המוסף כדי להבחין בין שתי התפילות, ואילו שמואל סבור כי אין חובה לחדש דבר בתפילת המוסף, וכי המתפלל יוצא ידי חובת תפילת מוסף גם אם שב והתפלל שנית את שהתפלל בשחרית.
בהקשר להלכה זאת מובאים בסוגיה דברי רבי שילא בשם רב הסבור כי אם התפלל אדם ביחידות ולאחר מכן מצא מניין של מתפללים, יכול לשוב ולהתפלל עמהם. דברי רב אפשר ועומדים בסתירה להלכה אותה קבע שיש לחדש דבר בתפילה, לכן ניתן להניח כי סבר שעצם התפילה במניין עונה על דרישתו להבדיל בין שתי התפילות.
בהקשרן של הלכות אילו מובא הסיפור הבא:
רבי זעורא[1] ורב נחמן בר יעקב, שניהם אמוראים בני הדור השלישי, ישבו לאחר תפילתם, שהייתה תפילת יחיד, היינו לא במניין, ויש להניח כי ישיבתם הייתה באזור בו היה ציבור מתקבץ לתפילותיו.
כאשר התקבץ מניין לתפילה הצטרף רב נחמן בר יעקב למניין המתפללים ושב להתפלל את התפילה אותה התפלל ביחידות. לשאלתו של רבי זעורא הבהיר לו כי נוהג הוא כדברי רבי שילא בשם רב 'נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין מתפלל עמהן'.
לא ודאי אם הוא נוהג כרב ומוצא בתפילה במניין את החידוש הנדרש, או שמא גורס הוא כשמואל שאינו מחייב שינוי בין תפילה לתפילה.
[1] ניתן להניח כי ישב עם רב נחמן בר יעקב לפני עלייתו לארץ ישראל.