עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 71

מקבילות

ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב דף כח ע"ג עמ' 1319 – 1320

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

אמוראים רבים מסרו זה לזה ש'צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל'. בעל הסוגיה צירף למימרתם אגדה הנשענת על התנהגותו של המלך חזקיה בתפילתו לאל ככתוב 'וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה: אָנָּה יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל' (מלכים ב' כ' ב' – א').

שלושה אמוראים ובעל האגדה אינם רואים בקיר אליו הסב המלך פניו קיר כפשוטו, אלא כזיכרון של אחרים אשר התפללו ונענו. החכמים התמקדו בדרשתם ב'קיר' שאליו הסב חזקיה פניו בתפילתו, כלומר, את מי הוא ראה לנגד עיניו כשהתפלל.

-          רבי יהושע בן לוי דרש כי חזקיה פנה לקירה של רחב; היא הצילה שני המרגלים, ובזכות המעשה ניצלו רבים. [3] אבותיו של חזקיה קֵרבו גרים רבים,[4]  ולכן ראוי כי בזכותם יינצל הוא ולא ימות.

-          רבי שמואל בר נחמן דרש כי פנה לקירה של השונמית היא דאגה לאלישע הנביא, בנתה לו עלייה,[5] ובעבור מעשה זה ניצל בנה. אבותיו של חזקיה 'עשו שבח' לאל, כלומר, בנו את בית המקדש, ולכן ראוי כי יינצל.

-          רבי חיננא בר פפא דרש כי חזקיה פנה לקירות בית המקדש. האל קיבל תפילתם של רבים כאילו התפללו בבית המקדש, אותו בית מקדש שבנו אבותיו של חזקיה, לכן ראוי שיינצל. [6]

-          לפי מדרש חכמים אמר כי חזקיה פנה ל'קירות ליבו'. גישתם קרובה לכתוב 'וַיֹּאמַר אָנָּה יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי...' (ישעיהו ל"ח ג'). מדרשם של החכמים שונה משל הקודמים כי אין בו משענת על מעשה אחרים אלא על מעשיו הוא.[7] בקשתו באה משום עצמו, הוא לא הכעיס את האל בכל רמ"ח אבריו, ולכן ראוי שהאל ייענה לתפילתו ולא ימות. 

הקטע בנוי בתבנית של שני זוגות: האחד, הקיר של רחב וההסכם שעשתה, ותפילה מול קירות בית המקדש. השני, הקיר של השונמית ותפילתה, והתפילה מול קירות ליבו.

כאמור, המדרשים על חזקיה הובאו לאור הקביעה 'צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל', ונראה כי בדרך זו מתרכז המתפלל בתפילה ולא בקורה סביבו.[8]