עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 71

מקבילות

ירושלמי ברכות פ"ה ה"א דף ח ע"ד עמ' 43 (מקבילה חלקית)

מקצת עדי נוסח עקיפים

סדר רב עמרם גאון, סדר תפילה ד"ה א"ר תנחום

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

באגדה זו מובאות שתי מימרות המציגות את השקפתם של חכמים המקום הראוי לתפילה.

מימרה ראשונה – 'צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיועד לתפילה'[1]

נראה שמטרתו של רבי יוחנן הייתה לעודד לבוא למקום התפילה ולהתפלל במניין, בהבנה שמעשים אלו תורמים לאיכות הכוונה שבתפילה. עיגון למימרה מוצא הדרשן בפסוק 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ' (שמות כ' כ"א). לדעתו, מקום התפילה הוא במקום שבו יזכיר האל את שמו, היינו, בית המקדש או בית הכנסת, ומכאן שאין מקום התפילה נתון לבחירת האדם המתפלל.[2]

מימרה שנייה – 'צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל'

המימרה משקפת את גישתו של רבי תנחום בר חנינא לפיה ראוי שיהיה לאדם מקום תפילה קבוע בבית הכנסת. יש להניח כי הגישה מתבססת על תחושת הנוחות והביטחון שנותן מקום קבוע למתפלל, תחושה המשפרת את איכות כוונתיו. השקפה זו ראויה, אך אינה הכרחית, שכן היא ניתנת ליישום רק כאשר האדם מצוי במקום מגוריו.

ביסוס להשקפה זו מוצא הדרשן בפסוק 'וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד־הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר־יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתָּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ' (שמואל ב' ט"ו ל"ב). את האמירה 'אֲשֶֽׁר־יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים' מבין הדרשן שהרגלו של דוד היה להתפלל במקום שקבע לעצמו כמקום תפילה.[3]