|
תפילת נעילה – אגדה ג פ"ד ה"א דף ז ע"ג עמ' 34 |
|
| מקור | תרגום |
| אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. | אחי אימו של רב אדא היה מניח שוליים[1] בטליתו[2] של רב בצום הגדול (ביום כיפורים) |
| אמ' ליה. | אמר לו |
| כד תיחמי שימשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. | כאשר תירָאֵה השמש בראש דקלים תן לי טליתי שאתפלל[3] נעילת שערים |
| מחלפה שיטתיה דרב. | התחלפה שיטתו של רב |
| תמן הוא אמ'. בנעילת שערי שמים . | שם הוא אמר בנעילת שערי שמים |
| וכה אמ'. בנעילת שערי היכל. | וכאן אמר בנעילת שערי היכל |
| אמ' ר' מתנה. | אמר רב מתנה |
| על ידי דהוה מאריך רב בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים. | על ידי שרב מאריך בתפילה הרבה היה מגיע לנעילת שערי שמים |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 67
מקבילות
ירושלמי תענית פ"ד ה"א דף סז ע"ג עמ' 725
מקצת עדי נוסח עקיפים
רבינו חננאל יומא דף פח ע"ב
סוגה
אנקדוטה ומימרה
עיון קצר באגדה
באגדה הקודמת הובאה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן; רב סבור כי תפילת נעילה מתחילה בלילה, לאחר שננעלו שערי שמים, ואילו רבי יוחנן סבור כי תפילת נעילה מתחילה בעת סגירת 'שערי ההיכל', כלומר בשעת בין ערביים.[4] עניינה של אגדה זו הוא בעמדת רב במחלוקת.
מסופר כי אחי אימו של רב אדא שמר על טליתו של רב ביום הכיפורים. רב ביקש שימסור לו את הטלית כשתיראה השמש בראשי הדקלים כדי שיוכל להתעטף בה ולהתפלל נעילה.
בעל האגדה מציין 'מחלפה שיטתיה דרב', שהרי באגדה הקודמת שרב אמר כי זמנה של תפילת מנחה הוא עד נעילת שערי שמים, ואילו כאן אמר '... דנצלי נעילת שערים', כלומר סבור כרבי יוחנן שזמן תפילת הנעילה קשור ל'נעילת שערי היכל'.
רב מתנה פתר את הסתירה[5] באומרו כי רב היה מאריך בתפילה, כך שהחל בזמן נעילת שערי ההיכל וסיימה עם נעילת שערי שמיים.[6]
[1] סוקולוף, ערך 'ציין', עמ' 463.
[2] ערוך השלם ג', ערך 'גל', עמ' 278 – 279; לדעת אחי"ה במקורו הייתה הכוונה לבגד שחייב בציצית, לצניף חוטין משוזרין, אך כאן הכוונה לטלית לתפילה שיש בה ציציות.
[3] סוקולוף, ערך 'צלי', עמ' 465.
[5] דברי רב מתנה יכלו לשמש כפיתרון אילו היתה השאלה היא מתי מסתיימת תפילת נעילה ולא מהו זמן תחילתה.
[6] ראו דברינו באגדה קודמת על דברי רב.