עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 67

מקבילות

ירושלמי תענית פ"ד ה"א דף סז ע"ג עמ' 724 – 725

מדרש שמואל (מהד' בובר) פרשה ב

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרות ומדרשים

עיון קצר באגדה

תפילת נעילה ביום הכיפורים היא התפילה החמישית ביום, משמע ניתן ללמוד ממנה כי ראוי להרבות בתפילה. האגדה מבררת את הבסיס הרעיוני עליו תקנו חכמים את תפילת הנעילה.

רבי לוי לומד כי תפילת הנעילה תוקנה על בסיס חלק הפסוק:[1] 'גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה'' (ישעיהו א' ט"ו) שהאל מתייחס בחיוב לריבוי התפילה, ונענה לה.[2]

שיטת רבי לוי נסתרת מדבריו במקום אחר,[3] שם מביאים רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע מסכנין מסורת בשם רבי לוי הדורשת את הפסוק: 'בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר' (משלי י"ד כ"ג). בדרשת הפסוק נמצא כי בריבוי מלל יש אפשרות לחסרון.

דוגמה לחסרון הוא סיפורה של חנה 'ע"י שריבת בתפילה קצרה בימיו של שמואל'. חנה אמרה: '...עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם' (שמואל א' א' כ"ב). חובת עבודת הלוי בבית המקדש היא חמישים שנה כפי שנלמד במקרא  "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה  לֵּאמֹר:את אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד' (במדבר ח'  כ"ג – כ"ה). מאחר שחנה  קבעה כי 'ישב שם עד עולם', הרי שהביאה בתפילתה למותו לאחר חמישים שנה. הקביעה כי שמואל נפטר בגיל חמישים עומדת בניגוד למסורת שנפטר בגיל חמישים ושתיים.[4] לפי רבי יוסי בירבי בון שתי השנים הנוספות הן השנים בהן חנה גמלה את שמואל.

יש סתירה בהבנת רבי לוי; מחד גיסא הוא מוצא פסול בריבוי תפילה, שכן מוצא שפתיה המיותר של חנה  קבע את מועד פטירתו של שמואל, ומאידך גיסא בדרשתו את הפסוק 'גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ' הוא תומך בריבוי תפילה. לאור הסתירה שואל בעל האגדה: 'אם אֲמָרָהּ כן ליחיד כן לציבור'. הוא מתרץ את הסתירה בדברי רבי לוי וטוען כי יש להבחין בין תפילת יחיד שבה אין להרבות תפילה, לבין תפילת הרבים, כמו למשל תפילת הנעילה, בה ראוי להרבות בתפילה.