---

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 66

מקבילות

ירושלמי תענית פ"ד ה"א דף סז ע"ג עמ' 725

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה, מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

הסוגיה עוסקת בזמנה של תפילת מנחה ובעל הסוגיה שילב אנקדוטות משל חכמים לשם הבהרת זמן זה. עניינינו באנקדוטה המבארת את זמנה של תפילת מנחה לפי מנהגו של רב.

מסופר כי ביום הכיפורים היה דודו של רב אדא מטפל בטליתו של רב,מעשה המעיד על הכבוד שהוא חולק לרב. רב ביקש ממנו שימסור לו את הטלית כאשר יראה את החמה בראש הדקלים כדי שיעלה בידו להתפלל מנחה. מבקשתו של רב נלמד שזמן תפילת מנחה הוא כאשר השמש  מצויה בראש הדקלים.

לימוד זה טוב ונכון לימות השנה אך יוצר קושי ביום הכיפורים, כיוון  שמועד זה יגרור את תפילת הנעילה לתוך הלילה ויגרום להארכת הצום מעבר לזמנו.

העורך הארץ ישראלי, שחש בקושי זה הבהיר 'ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא', כלומר, כאשר השמש בראש הדקלים שם בבבל, כאן בארץ ישראל עדיין  יום.  את קביעתו מעגן ,בעל הסוגיה, בדברי רבי יוחנן הדורש את הפסוק  'הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ (ישעיהו פרק מד: כז) "(צולה) זו בבל שהיא זוטו של עולם" "צולה" הינה דימוי למצולה[4] משמע בבל מצויה במקום נמוך.

מיקומה הנמוך של בבל יחסית לארץ ישראל יוצר מצב בו כאשר השמש בבבל בראש הדקלים עדיין יום בארץ ישראל. מכאן שלפי בעל הסוגיה, רב מתייחס בבקשתו לבבל אך מתכוון לזמן הנכון שבארץ ישראל.

 

---