עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 66

מקבילות

ירושלמי תענית פ"ד ה"ה דף סח ע"ג עמ' 731 (בשינויים)

בבלי בבא קמא פב ע"ב (בשינויים)

בבלי סוטה מט ע"ב (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור

עיון קצר באגדה

אגדה זו דומה בתחילתה לאגדה הקודמת, וניתן להניח כי בשל כך הובאה. חיזוק לטענה זו נמצא במילה הראשונה 'אף', היינו גם 'בימי מלכות רשעה זאת' אירע מקרה דומה. הביטוי 'מלכות רשעה' מעגן את התרחשות העלילה בתקופת שלטון רומי.[2] הסיפור הובא כדי לציין את סיבת ביטול קורבן התמיד ואת חורבן הבית.

העלילה בנויה משתי תמונות:

-          תמונה ראשונה מוסרת מידע כי המשרתים בקודש בבית המקדש לא יכלו להביא בעצמם את קורבנות התמיד, ונאלצו לקבלם להעביר יום יום שתי קופות של זהב לרומאים, כדי לקבל תמורתם שני כבשים לצורך קורבנות התמיד. את הכסף שלשלו מטה מחצר המקדש, ואת הטלאים העלו מעלה. לא נמסר כמה זמן נמשך מצב זה, אך מובן כי היה קבוע, כמו כן עולה מהכתוב כי הצדדים לא ראו זה את זה, תיאור היוצר רושם של נתק בן הצדדים, מעין מצור על בית המקדש. בתמונה זו ניתן לראות את מסירות הנפש של היהודים המתמידים בפולחן לאל, אפילו במחיר הכבד שהטילו עליהם.

-          תמונה שנייה נפתחת במילה 'ובסוף' המשמשת כהטרמה להפסקת המצב. לכאורה, רק למצב המתואר בעלילה, להעלאת הכבשים תמורת שתי קופות של זהב, אך למעשה, זו הטרמה לאשר יקרה הן לקורבנות התמיד הן לבית המקדש.

במקום שני כבשים הכשרים לקורבן התמיד רוצים הרומאים להכשיל את היהודים, והם מעלים שני חזירים הטמאים לכול דבר.[3] מעשה החזיר מפתיע, הוא נועץ ציפורניו בחומה ומבקש להרוס אותה, אך החומה רק מטלטלת לצדדים מזדעזעת, ולא נהרסת, אך נוצרים בה סדקים המאפשרים חדירה פנימה ביניהם. בשל כישלונו קופץ החזיר מארץ ישראל למרחק גדול.

התיאור סימבולי:

- החזיר הטמא מסמל את תרבות המערב.

- החומה מסמלת את שומרי חומות המסורת הנאמנים לחוקי התורה.

כאשר הטומאה לא פרצה את החומה ולא השתלטה על היהודים ותרבותם, היא קופצת                  למרחקים להשפיע על אחרים.

הסיפור מסתיים במשפט 'באותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית'. העוונות אלו ההשפעות המשמעותיות שנגרמו על ידי חדירת תרבות המערב דרך החומה שנזדעזעה ונסדקה, ועוונות אלו הם שגרמו לביטול התמיד ולחורבנו המלא של בית המקדש.[4]