רגיל

בעל הוותק ודרגה בכירה[1]; שם נרדף לחכם, ולא עוד אלא שכך קראו לחכם גדול שרגיל במשנה ובחוכמה, משמע תואר לחכם הגדול יותר מסתם חכם. כשם שבימי התנאים 'חכם' ציין משרה ידועה, כן בימי האמוראים 'רגיל' ציין בעל משרה קבועה בבית הוועד. 'רגילים' עסקו, כנראה, גם במינוי דיינים, בגביית מיסים ובפסיקת צדקה[2]. 

^[1] לוין, מעמד החכמים, עמ' 45 (המקורות עליהם מתבסס הערה 143).

^[2] ליברמן, תיקוני הירושלמי, עמ' 378 – 379.