תפילת ערבית

תפילת ערבית היא תפילת הערב.

לתפילת ערבית אין סימוכין בעבודת המקדש, שכן המקדש נסגר בערב ובלילה לא נתקיימו בו כל טקסים. יש להניח כי חכמים תיקנוה מהצורך הטבעי בתפילה בלילה.[1] לתפילת ערבית אסמכתא מקראית המתבססת על הפסוק 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ' (דברים ו' ז'), ומסיבה זו לדעת הכל קריאת שמע בערב הינה חובה.

הייתה מחלוקת בדבר חובת 'תפילת העמידה' בערב, ועדות לה מצויה בסיפור הדחתו של רבן גמליאל.[2] עדות למחלוקת זו מצויה בעובדה שאין בתפילת הערבית חזרה של שליח הציבור על תפילת העמידה, ואין קדיש הנאמר בין קריאת שמע לתפילת העמידה.

על אף שאין תפילת ערבית חובה, כתפילת שחרית ומנחה, נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית, וקיבלוה עליהם כתפילת חובה.[3]