הקהילה היהודית בבבל קיימת מאז שנבוכדנצר כבש את ירושלים והגלה את המלך יהויכין, אצילי ירושלים ורבים מהעם לתחומה של בבל, מאז נתכנה המקום בשם 'גולה'. ליישוב היהודי היה שלטון פנימי אוטונומי, ובראשה עמד 'ראש הגולה, שנתכנה גם נשיא. על פי המסורת התייחס לבית דוד, כיוון שנמנה על צאצאי יהוכין.
ראש הגולה היה דומה במעמדו ובמעלתו לנשיא בארץ ישראל. הוא נחשב כשליח מטעם המלך, מקורב למלכות, ואפילו נמצא במקום הרביעי אחר המלך בהיירארכיה הפרסית.
הוא נהג בגינוני מלכות בלבוש, במספר עובדי ביתו ועדיו ועוד.
תפקידיו בקהילה היהודית: מינוי דיינים,העמדת אגרונומוס, מפקח על המידות והמשקלות בשוק, ולעיתים אף דנו על פי החוק הפרסי.