header2

מלך המשיח

פ"ב ה"ד (ה"ג בכ"י ליידן) דף ה ע"א  עמ' 18 – 19

מקור תרגום
"אחר ישובו בני יש' ובקשו את י'י אלהיהם ואת דוד מלכם". "אחר ישובו בני יש' ובקשו את י'י אלהיהם ואת דוד מלכם".
רבנן אמרי. אהן מלכא משיחא רבנן אומרים זה  מלך המשיח
אין מי חייא הוא דוד שמיה. אם מהחיים הוא דוד שמו
אין מי דמכייא הוא דוד שמיה. אם מהמתים הוא דוד שמו
אמ' ר' תנחומא. (ו)[א]נא אמרית טעמ'. אמר רבי תנחומא אני אומר טעמו
"ועושה חסד למשיחו לדוד". ועושה חסד למשיחו לדוד
ר' יהושע בן לוי אמ'. צמח שמו. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו
ר' יודן בריה דרבי אייבו אמ'. מנחם שמו. רבי יודן בנו של רבי אייבו[1] אמר מנחם שמו
אמ' חנניה בריה דר' אבהו. ולא פליגין. אמר חנניה בנו של רבי אבהו ולא חולקים
חושבניה (ד)[דה]דין [כחושבניה דהדין]. חשבנו של זה בחשבנו של זה
הוא צמח הוא מנחם. הוא צמח הוא מנחם
ודא מסייעא להו. וזה מסייע להם
דמר ר' יודן בריה דר' אייבו. שאמר רבי יודן בנו של רבי אייבו

עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים (דר)[רד]י

<<בהדיה בקעת ארבל>>. געת תורתיה קומוי.

מעשה היה ביהודי אחד שהיה עומד וחורש וגעו שווריו לפניו
עבר חד ערביי ושמע קלה. אמ' ליה. עבר ערבי אחד ושמע קולם אמר לו
בר יודאי בר יודאי. שרי תורך ושרי קנקנך. בן יהודי בן יהודי שחרר שווריך ושחרר  המחרשה
דהא חריב בית מוקדשא. שהרי חרב בית מקדשך
געת זמן תניינות. געו (השוורים) זמן שני
אמ' ליה. בר יודאי בר יודאי. קטור תוריך וקטור קנקניך. אמר לו בן יהודי,יהודי קשור שווריך ומחרשתך (ותחרוש)
דהא יליד מלכא משיחא. שהרי נולד מלך המשיח
אמ' ליה. מה שמיה. אמר לו מה שמו
מנחם. מנחם
אמ' ליה. ומה שמיה דאבוי. אמר לו ומה שם אביו
אמ' ליה. חזקיה. אמר לו חזקיה
אמ' ליה מן הן הוא. אמר לו מהיכן הוא
אמ' ליה. מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אמר לו מבירת המלך שבבית לחם יהודה
אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא. הלך ומכר שווריו ומכר מחרשתו ונעשה מוכר לבדים לתינוקות
והוה עייל קרייה ונפק[' ?] קיריה. והיה נכנס לעיירה ויוצא מעיירה
עד דעל לההוא קרתא והויין כל נשייא זבנן ואימיה דמנחם לא זבנה. עד שנכנס לאותה עיירה והיו כול הנשים קונות ואימו של מנחם לא קונה
שמע קלן דנשייא אמרין. שמע קולם של נשים אומרות

אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך.

(אין לית קומך יומא דין בתר יומין לברך1).

אימו של מנחם אימו של מנחם בואי קני

לבנך

-          -    -    -    -    -    -    -                         

אמרה. בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דיש'. אמרה רוצה אני  לחנוק שונאיהם של ישראל
דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא. שביום שנולד חרב בית המקדש
[אמר לה. רחיצא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבני. אמר לה בטוחים אנחנו שבזמן חרב ובזמן ייבנה
אמרה ליה. לית לי פריטין]. אמרה לו אין לי פרוטות
אמ' לה. (ו?)הוא ((מ)[א]פכ) [מה איכפת] ליה. איתיי זובנין ליה.

אמר לה וזה מה איכפת לו

בואי קני לו

אין לית קומך יומא דין בתר יומין אנא אתי ונסיב. אם אין לפניך ביום זה אחרי ימים אני בא  ולוקח
בתר יומין עאל לההוא קרתא. אחרי ימים עלה לאותה העיר
אמ' לה. מהו מיינוקא עביד .  אמר לה מה אותו תינוק עושה
אמרה ליה. מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולין וחטפיניה מן ידיי. אמרה לו מאותה שעה שראית אותי באו רוחות וסערות וחטפו אותי מידי
אמ' ר' בון. מה לנו ללמוד מן הערבי הזה. אמר רבי בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה
ולא מקרא מלא הוא. "והלבנון באדיר יפול". ולא מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול
מה כתי' בתריה. "ויצא חוטר מגזע ישי". מה כתוב אחריו ויצא חוטר מגזע ישי

 

עדי נוסח

שירידי ירושלמי עמ' 9

כ"י וטיקן עמ' 55

 

מקבילות

איכה רבה (וילנה) פרשה א' נ"א, ד"ה מעשה בדואג (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, סיפור, מדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת בעמדת חכמים כי שם המשיח יהיה דוד בין אם יהיה חי או מת.[2] רבי תנחומא מעגן את דברי החכמים בפסוק "...וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד...' (תהילים י"ח נ"א), ומסיק כי שם המשיח הוא דוד,[3]  או שרק דוד המלך הוא המשיח.[4]

רבי יהושע בן לוי סבור כי שמו של המשיח הוא צמח, ורבי יודן סבור שמנחם שמו. סתמו השניים ולא פירשו את מקור השמות  צמח ומנחם.[5] רבי חנינא בן רבי אבהו מסביר כי אין בין השניים מחלוקת, שכן שני השמות זהים בגימטריה.[6] לשם הוכחה כי שם המשיח הוא מנחם מובא סיפור.

תמונה ראשונה- היהודי והערבי

הסיפור נפתח בתיאור יהודי החורש את אדמתו, שווריו זועקים, אך הוא אינו מבין את פשר זעקתם וממשיך בעבודתו. ערבי[7] עובר אורח מבין מדוע זועקים השוורים ומספר לו כי בית המקדש חרב באותו היום,[8] ועל כך הם זועקים. הוא אומר ליהודי להפסיק את עבודת האדמה ולהתאבל על החורבן. משנשמעת בשנית זעקת השוורים מבשר לו הערבי כי נולד המשיח,[9] ויכול הוא להמשיך את עבודתו בשדה. היהודי שואל את הערבי שאלות, והתשובות מלמדות אותו כי אכן זו האמת.[10] אולם היהודי לא חזר לעבודת האדמה, אלא מכר את שווריו ואת כלי החרישה  ופנה למצוא את המשיח.[11]

לידה בתוך ימי החורבן מלמדת כי הגאולה מתחילה, אפשר שלכן קרא לו הערבי לחזור לחיי היצירה ולעבד את אדמתו, ואפשר כי בשל כך יצא היהודי למצוא את המשיח.

תמונה שנייה – היהודי מחפש את המשיח

היהודי קונה לְבָדִים[12] לתינוקות, נודד בערים שונות במטרה למכור אותם ותוך כדי שיחה עם האימהות לתינוקות ילמד היכן הוא התינוק המשיח. ואכן הוא למד כי בבית לחם מצויה אישה שילדה את מנחם, אך היא לא באה לקנות לבד לבנה כיוון שמיואשת מאסון החורבן, ובמיוחד משום שבנה מנחם נולד באותו היום. היא מקללת ואומרת ליהודי: 'בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל', משפט שאולי כי נאמר בלשון סגי נהור והוא משקף את רצונה לפגוע בבנה.[13] היהודי משיב לה ואומר כי כי בית המקדש חרב בזמן, והישועה תבוא בזמן, ומציע שתקנה את הלבדים ותשלם כאשר תוכל. משחזר כעבור מספר ימים וביקש לדעת את שלום התינוק הפתיעה אותו האם ואמרה כי רוח סערה לקחה אותו.

סיום

רבי בון שואל מה ניתן ללמוד מהסיפור על הערבי והיהודי, ומשיב בשני פסוקים: 'וְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל' (ישעיהו י' ל"ד), 'ויָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה' (ישעיהו י"א א').[14] מהפסוקים ניתן ללמוד כי אחרי הנפילה תבוא הגאולה.

נראה כי אפשר לראות בסיפור מסרים נוספים:

-          דברי רבי בון הם ביקורת על הדמויות בסיפור שנוקטות דרך קיצונית.[15]

-          נטישת עבודת האדמה והפסקת הבנייה הם החמצה שעלולה למנוע בואו של המשיח.[16]

-          השם 'מנחם' מבטא את הצורך לראות נחמה גם בייאוש אישי[17] וגם בייאוש לאומי.[18]


[1] לא נמצא חכם בשם זה. ייתכן כי מדובר ברבי יודן, אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי אשר אומר דברים בשם רבי אייבו, אמורא ארץ ישראלי בן הדור השני.

[2]לפי הפני משה ועלי תמר על הדף אם הוא המשיח הוא אדם חי, ושמו חייב להיות דוד. זהו סימן לציבור שלא להיגרר לאמונה באדם כמשיח, אם שמו אינו דוד. ואם המשיח בעתיד יהיה אדם שאינו בחיים, הרי שזה דוד המלך שיקום לתחייה.

[3] אין זה פשוטו של מקרא. הקורא את הפסוק בשלמותו ואת הקשרו בפרק לומד כי דוד מתייחס רק לעצמו באירוע עליו הוא אומר את דבריו.

[4]  ראו המצוי במקבילה שבמדרש איכה וכן פני  משה על הדף.

[5] במקבילה באיכה רבה יש הסבר המבוסס על פסוקי מקרא.

[6]  הגימטריה היא אחת משלושים ושתיים המידות שבאגדה. עלי תמר (על הדף) סבור כי שם אחד הוא שמו הידוע, והאחר כינויו בסתר.

[7] על ערבי בארץ ישראל באותה התקופה ראו אריה כשר, אדום, ערב וישראל, יהודים ועממי הספר בתקופה ההלניסטית והרומית, עמ' 17 – 19.

[8] הערבי מוצג כאן כנוכרי החושף צפונות על ידי עיון בתופעות טבע שונות; ראו הסברו של יונה פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, עמ' 160.

[9] לא נאמר אם המשיח נולד באותו היום או לאחר ימי האבל, אך ברור שהיהודי הפסיק את מלאכתו, שהרי הערבי קורא לו לחזור ולעבד את האדמה. ראו יונה פרנקל, שם, שם.

[10] כנראה יש לו מסורת על השם ועל מקום הופעתו.

[11] כי הוא קיים בסתר וראוי למוצאו (יונה פרנקל, שם,  עמ' 158 הערה  10).

[12] עשוי מצמר ומשער המהודקים זה לזה.

[13] פני משה על המקום.

[14] ראו הפני משה על המקום. אין זה אלא מדרשו של הכתוב.

[15] הערבי קורא ליהודי לשחרר את השוורים כלומר להפסיק את עבודת האדמה ולהתאבל; היהודי אינו עוסק בעבודת האדמה גם לשמע הבשורה כי נולד המשיח; האישה מיואשת עד כדי כך שאינה מטפלת בבנה התינוק.

[16] ראו יונה פרנקל, שם, עמ' 160 – 163 הערה 9.

[17] היהודי מנחם את האישה ואומר כי הישועה תבוא בזמנה, ואף נותן לה לבדים לתינוק.

[18]ראו איכה רבה (בובר) פרשה ה.