header2

סדר הברכות בתפילת העמידה – אגדה ו

פ"ב ה"ד (ה"ג בכ"י ליידן) דף ה ע"א עמ' 18

מקור תרגום
ר' לוי בשם ר' אחא בר חנינא. רבי לוי בשם רבי אחא בן חנינא
מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי יש'. מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל.
על שם על שם
"ואתם הרי יש' ענפכם תתנו ופירייכם תשאו לעמי יש'.

ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם

תשאו לעמי ישראל

למה. "כי קרבו לבוא". למה כי קרבו לבוא
נתקבצו הגליות [ו]הדין נעשה נתקבצו הגליות והדין נעשה
הזידים נכנעין והצדיקים שמיחים. הזידים נכנעין והצדיקים שמחים
ותני עלה. ולמד על זה
כולל שלמינים ושלרשעים במכניע זדים. כולל של מינים ושל רשעים במכניע זדים
ושלגרים ושלזקינים במבטח לצדיקים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים
ושלדוד בבונה ירוש'. ושל דוד בבונה ירושלים


 

עדי נוסח

שרידי ירושלמי עמ' 8

כת"י וטיקן, עמ' 54 

 

 

מקבילות   

מגילה יז ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים  

סידור רב עמרם גאון, סדר תפילה ד"ה ולא מבעי

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

רבי אחא בר חנינא קושר בין ברכת השנים לברכת מקבץ נידחי ישראל בהישענו על הפסוק מספר יחזקאל.[1] על פי הפסוק רק לאחר ברכת יבול האדמה בארץ יתקבצו הגולים אליה.

אחריהתפילה לקיבוץ נידחי ישראל מופיעות ארבע תפילות ברצף:

-          תפילה לצדק ומשפט

-          תפילה להכנעת הזדים

-          תפילה על הצדיקים ועל החסידים

-          תפילה לבניין ירושלים.

את הקשר בין תפילות אילו מבאר בעל הסוגיה ללא משענת מהמקרא.[2]  כאשר תתקבצנה הגלויות  לארץ ניתן יהיה לקיים את הצדק והמשפט, הזדים יענשו והצדיקים יזכו לשמחה ולביטחון.

בהמשך מובא חלק מברייתא[3] שבאמצעותו מפרט בעל האגדה שהזדים הם המינים,[4] והצדיקים הם הגרים והזקנים. רק לאחר עשיית המשפט תהיה השיבה לירושלים ואחריה מלכות דוד.


[1]יחזקאל ל"ו ח': 'וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא'.

[2] למעט הבקשה למלכות דוד. 

[3] תוספתא ברכות (מהד' ליברמן) פ"ג הכ"ה עמ' 17 – 18: 'שמונה עשרה ברכות שאמרו חכמים כנגד שמנה עשרה אזכרות שבהבו לה' בני אלים כולל של מינים בשל פרושין ושל גרים בשל זקנים ושל דוד בבונה ירושלם אם אמר אלו לעצמן ואילו לעצמן יצא'.

[4] ליברמן מצטט מ'סדר עולם' שבו נכתב כי המינין, והמשומדין, הגודפנין והאפיקורסין נכללים בגדר הפרושין, היינו אלה שרגילים לפרוש מן הציבור, ומציין שלפי תוספתא סנהדרין פ"ג ה"ה מדובר בכתות שסיכנו את אחדות הציבור. נתין להבין מהמשך דבריו כי מדובר בנוצרים, שכן פסקו מלומר זאת 'מאימת המלכות שהפכה למינות' (תוספתא כפשוטה, ברכות, עמ' 54). לפי עלי תמר (על הדף) אלו הנוצרים.