|
תפילין צריכין גוף נקי – אגדה ג פ"ב ה"ג (ה"ב בכ"י ליידן) דף ד ע"ג עמ' 15 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון. | רבי יוחנן בחורף שהיה חזק ראשו[1] היה לובש את שניהם. |
| ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה. | אולם בקייץ שלא היה חזק בראשו לא היה לובש אלא שעל זרועו. |
| ואינו אסור משום ערוה. | ואינו אסור משום ערוה |
| אמ' ר' חייא בר אבא. | אמר רבי חייא בר אבא |
| אפיקרסין היה לובש מבפנים. | לבוש תחתון[2] היה לובש מבפנים |
| כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן | כאשר היה הולך לרחצה כיון שהיה מגיע אצל הבלן[3] היה חולצן |
| אמ' ר' יצחק. | אמר רבי יצחק |
| עד יעקב תרמוסרה היה לובשן. | עד יעקב המשרת[4] היה לובשן |
| וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה (מעיינא1) | וכאשר היה יוצא מהמרחץ היו נותנים לו (את התפילין ) |
| [ו]כד הוה ! (מעניי הוו1)! מייתן לי: ליה הוה אמר דא מילתא. | וכאשר היו נותנים לו (את התפילין)היה אמר מילים אילו |
| שני ארונות היו מהלכין עם יש' במדבר. | שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר |
| ארונו שלחי העולמים וארונו שליוסף. | ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף |
| והיו אומות העולם אומ'. | והיו אומות העולם אומרים |
| מה טיבן שלשני ארונות הללו. | מה טיבן שלשני ארונות הללו |
| והיו יש' אומ' להן. | והיו ישראל אומרין להן |
| זה ארונו שֶלְ יוסף עם ארונו שלחי העולמים. | זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים |
| והיו אומות העולם מונין את יש' ואומ'. | והיו אומות העולם מונין[5] את ישראל ואומרים |
| וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של: חי העולמים. | וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי עולמים |
| והיו יש' אומ'. | והיו ישראל אומרים |
| על ידי ששימר זה מה שכת' בזה. | על ידי ששימר זה מה שכתב בזה |
| ולמה הוא אמ' דא מילתא. | ולמה הוא אמר זו מילה (מימרה) |
| אמ' ר' חנינא. בגין מימר מילא דאוריא. | אמר רבי חנינא בגין לומר דברי תורה |
| אמ' ליה רבי מנא. והכין לא הוה ליה מילא דאוריא חורי ()[ל]למימר אלא דא. | אמר לו רבי מנא וכי לא היתה לו מילה של תורה אחרת לאמר אלא זו |
| אלא קינתורין הוון. | אלא דברי נזיפה[6] היו |
| לומ'. יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו שלהקב"ה. | לומר יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא |
| ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא על ידי ששימרנו מצותיו שלהקב"ה. | ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא ע"י ששימרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא |
| ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן. | ואתם רוצים לבטל מצוות מאיתנו |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 52
מקבילות[7]
תוספתא (מהד' ליברמן) סוטה פ"ד ה"ז עמ' 173
בבלי סוטה דף יג ע"א
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פתיחתא עמ' 79 (החל מ'שני ארונות')
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח עמ' 188 (החל 'שני ארונות')
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כב - י' הדברות פ' תנינותא
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
אגדה זו בדומה לקודמתה עוסקת בנושא הנחת תפילין לאורך כל היום ומתוארת בה דרך התנהלותו של רבי יוחנן בעניין. הוא נהג להניח תפילין במשך כל היום למעט ימי קיץ שבהם חש בראשו, ולכן הניח רק תפילין של יד. [8]
על מנהגם של חכמים להניח תפילין במשך כל היום כולו שואלים "ואינו אסור משום ערוה", שהרי במשך היום עוסק אדם גם בעניינים אינטימיים שבהם פושט את בגדיו.[9]
רבי חייא בר אבא, תלמידו של רבי יוחנן, מתאר את דרך התנהלותו של רבו בבית המרחץ; היה לובש בגד תחתון, ומשהגיע לבלן היה מסיר את התפילין. בדרך זו צמצם למינימום את הזמן שבו היה מצוי ללא תפיליו.
רבי יצחק מדייק, מוסר את שם הבלן או המשרת שסייע לו, וכן מציין שמיד בצאתו מהמרחץ היו מוסרים לו את התפילין. מדרך התנהלותו של רבי יוחנן ניתן ללמוד מחד גיסא את החשיבות אותה הוא ייחס למצוות תפילין, עובדה שהביאה אותו לצמצום בזמן שהייתו ללא תפילין, ומאידך גיסא את מידת צניעותו הבאה לבטוי בדרך שהייתו בבית המרחץ.
רבי יוחנן נהג לומר דבר תורה קבוע אודות שני הארונות שהיו מהלכין עִם עַם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף.
על דבר תורה זה וקביעות אמירתו נשאל בסוגיה 'ולמה הוא אמ' דא מילתא'. שתי תשובות ניתנות:[10]
- תשובתו של רבי חנינא הייתה כי רצה מיד עם צאתו מהמרחץ לעסוק בדברי תורה.
- תשובתו של רבי מנא מתייחסת למשמעות דבר התורה שנשא רבי יוחנן. דבר התורה קבוע, ובאמצעותו נוזף רבי יוחנן באלו הרוצים להפחית בקיום המצווה של הנחת התפילין. הוא מציין כי יוסף זכה במלכות כיוון ששימר מצוותיו של הקדוש ברוך בהיותו בגלות, וכן העם, אף הוא זכה לכבוד בשמירת מצוותיו של הקדוש ברוך הוא. לאור זאת עולה הנזיפה 'ואתון בעיי מבטלה'.
[1] וראה הפני משה בפירושו ד"ה בקייטא דלא הווה חזיק ריאשיה: מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד ויש גורסין בהיפך בקייטא דלא הוה חשיש בראשיה הוא לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשחש ברישיא מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה.
[2] אפיקרסין – לבוש תחתון והוא פתוח בכתיפיו וכשלובשו קושרו. (ערוך השלם א', ערך 'אפיקרסין', עמ' 234).
[3] אוליירין- שמשים המשמשים בני אדם שמן כן ...שהם חשודים על הזימה.(הערוך השלם א', ערך 'אוליירין', עמ' 76).
[4] סוקולוף, ערך 'תרמוסר', עמ' 592. לפי סוקולוף ייתכן שהכוונה לשמש בית המרחץ, היינו או שטיפל במקום או ששימש את הבאים. באגדה הולם על פי ההקשר 'יעקב המשרת או משמש את רבי יוחנן'.
[5] מלשון הונאה, הונאת דברים שמשמעה מצערים.
[6] סוקולוף, ערך 'קינתור', עמ' 491.
[7] במקבילות מובא החלק המספר על שני הארונות מ'שני ארונות היו מהלכין ' ועד סוף האגדה.
[8] כ"י ותיקן משמיט עובדה זו. ישנם ראשונים שהמקור שלפניהם גרס באופן הפוך. ראו גינצבורג, פירושים וחידושים לירושלמי, עמ' 267 ועלי תמר על הדף.
[9] כגון כניסה לבית מרחץ או לבית הכיסא.
[10]אפשר כי בעל האגדה שילב את האגדה לאחר שסופר קודם לכן בסוגיה כי משה ידע מסרח בת אשר שהמצרים השקיעו את ארונו של יוסף בנילוס, והוא הציף אותו על ידי כך שביקש שלא יעכב את הגאולה בשל הקבלת מקרים: מי הנילוס ומי בית המרחץ, אי עיכוב הגאולה והנחת התפילין.