עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, ברכות פ"ט דף יג ע"ד/ה"ב עמ' 71

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב^[3] 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור דרשני

עיון קצר באגדה

האגדה נקשרת לכתוב במשנה:^[4] '... והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים...'. אומנם  מגמת המספר היתה להדגים ולבאר מי הוא הנביא המוותר על דברי נביא', אך למעשה הוא ביאר מיהו הנביא 'שעבר על דברי עצמו'.^[5] ההדגמה והביאור נעשים אגב הרחבת הסיפור המקראי תוך מילוי  חוסרים בזהותם של 'איש האלוהים' המנבא לירבעם ושל 'הנביא הזקן' מבית אל.^[6] 

באגדה שני חלקים:

חלק א – זיהוי הדמויות (שורות 1 – 7)

בעל האגדה מקבל כעובדה כי 'איש האלוהים' הוא עדו הנביא. זהות דמותו של 'הנביא הזקן היושב בבית אל' מצויה במחלוקת: ר' שמואל בר רב יצחק סבר כי הוא אמציה, כהן בית אל, ואילו רבי יוסי סבר כי הוא יהונתן בן גרשום בן מנשה.^[7] 

חלק ב – סיפורו של יהונתן בן גרשום בן מנשה^[8] (שורות 8 – 20)

המסורת המדרשית מזהה את יהונתן בן גרשום בן מנשה כנכדו של משה.^[9] דוד המלך שתמה על על כך שהיה עובד עבודה זרה^[10] זיהה בו חמדה לממון, ומסיבה זו מינהו נגיד על אוצרות בית המקדש.  הוא החזירו בתשובה תוך סיפוק יצרו לממון.^[11]

מעשה דוד סיפק בידי בעל המדרש תירוץ לזיהויו של  יהונתן בן גרשום בן מנשה עם שבואל בן גרשום^[12] ששב לאל בכל כוחו.

 [1] ערוך השלם ו', ערך 'פתפת', עמ' 466;  בעל קורבן העדה רואה 'פתפותי' כפטפוט, שהוא ריבוי דברים; ו'ביצים' במובן 'ביצות',  שדות מלאים מים שאין בני אדם עוברים שם. הצירוף הוא ריבוי דברים שאין בו כלום. ראו קרבן העדה על הדף.

[2]  קומיס – ממונה על שרים, תיסוורין – אוצרות; מכאן שמדובר בממונה על האוצרות (ערוך השלם ז', ערך 'קומיס', עמ' קי"ח).

לחלקו הראשון של הסיפור (שורות 1 – 7).[3]

 סנהדרין פי"א מ"ה, וכן לתוספתא (צוקרמאנדל) פי"ד הט"ו.[4]

^[5]ראו בעל קורבן העדה ופני משה המחליפים את האמור בענייננו עם הסיפור על חברו של מיכה. יש להניח כי החלפתם זו נסמכת גם על המצוי בתוספתא לסנהדרין פרק יד' הל' טו'.

^[6]ראו הסיפור במלכים א' פרק י"ג.

^[7] רבי יוסי הגיב בזלזול לדברי ר' שמואל בר רב יצחק ואמר עליהם 'פתפותי בצים'. יש להעיר כי מושא טענתו של רבי יוסי אינו ברור. מבחינה תחבירית אפשר ליחס אמירה זו למצוי בסיפור שבמלכים א', אך כיוון שלא סביר כי תהא זו שפתו של רבי יוסי על המקרא, נראה כי התכוון לדברי רבי שמואל.

  סיפורו של יהונתן בן גרשום בן מנשה מצוי בספר שופטים פרק יח'.[8]

[9] פירוט מסורת זו ראו בבבלי ב"ב ק"ט ע"ב. לעניין בן משה – בן מנשה ראו גם במקבילה שבירושלמי ברכות ובעד הנוסח העקיף, בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב.

בן גרשם בן מנשה נזכר בשופטים י"ח ל' ככהן לעבודה זרה.[10]

[11] מאליו מובן כי בעל האגדה לא שמר על מימד זמן סביר; ימי השופטים ותקופת מלכותו של דוד מעורבים זה בזה.

 ראו דברי הימים א' פרק כג' פס' ט"ז " בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ"  [12]