עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור דרשני

עיון קצר באגדה

המשנה^[1] מבהירה בחלקה הראשון מיהם נביאי שקר שדינם מיתת בית דין בחנק, ובחלקה השני מפרטת את אלו שמיתתם תהיה בידי שמים. המשנה  משתמעת כיוצרת קשר בין 'נביא השקר' ובין 'הכובש את נבואתו', קשר היוצר הבנה כי הכובש את נבואתו הינו ממאפייני נביא השקר, אך אין ודאות בהבנה זו^[2].

עניינה של האגדה הוא ב'כובש את נבואתו', כלומר, נביא שלא רצה לנבא את אשר נצטווה על ידי הקב'ה. רבי יונה הביא את דמותו של יונה בן אמיתיי כדוגמא לנביא אמת שצווה לנבא, אך 'כבש' את הנבואה.

בעל האגדה^[3] ביאר את הסיבה בשלה כבש יונה את נבואתו: יונה ידע כי הגויים אליהם נשלח לנבא הם 'קרובי תשובה', דהיינו הם קרובים לעשיית תשובה. הביטוי ייחודי לעניינו של יונה.^[4]   יונה חשש כי נבואתו תגרום לחזרתם בתשובה, ולאור זאת יגרום לקטרוג על עם ישראל^[5] בטענה שהגויים חוזרים בתשובה לאור נבואתו, ואילו ישראל אינם חוזרים בתשובה. מסיבה זו כבש את נבואתו וברח תרשישה.

את אמירתו של רבי יונה 'יונה בן אמיתי נביא אמת היה' ואת הסברו למעשה יונה יש לראות כנובע מהבנתו את המושג 'הכובש את נבואתו' כמאפיין של נביא השקר.

^[1] משנה סנהדרין פרק י"א משנה א'[1]

^[2] בכ"י בודפסט ופארמה למשנה מופיעה תחילת משנה ה' כהמשכה של המשנה הקודמת לה העוסקת בזקן ממרה ."ונביא השקר והמתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו ..." דינם כזקן ממרה  ונחנקין בידי בי"ד לאומתם הכובש את נבואתו וכו' מיתתן בידי שמיים.  נוסח כתבי היד אינו מעמיד את "הכובש את נבואתו" כסוג של נביא שקר.

הבנה המבדילה בין "כובש נבואתו" ל"נביא השקר" ראה בתוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יד הלכה ט"ו וכן בבלי מסכת סנהדרין דף פט ע"א.

^[3] אפשר כי רבי יונה אמר רק 'יונה בן אמיתיי נביא אמת היה', וההמשך הוא משלם סתם התלמוד, ואפשר כי הסיפור הדרשני כולו הוא מדברי רבי ונה.

^[4] ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בא - מסכתא דפסחא פ"א; מדרש תנחומא (ורשא), פרשת ויקרא סימן ח, פרשת צו סימן יד; מדרש תהלים (בובר) מזמור י"ח.

^[5] ראו פני משה ד"ה והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל: כינוי הוא שאין ישראל רוצין לחזור בתשובה ואין לי תקנה אלא לברוח מכאן לפי שאין הנבואה שורה בחוץ לארץ. ראו גם פירושו של בעל קרבן העדה על הדף.