עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

ירושלמי, ברכות פ"א דף ג ע"ב/ה"ד עמ' 8

ירושלמי, עבודה זרה פ"ב מא ע"ג/ ה"ז עמ' 1390

שיר השירים רבה א' ב'^[2]

מקצת עדי נוסח עקיפים^[3]

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש.

עיון קצר באגדה

רקעה של האגדה מצוי במשנה הקובעת  'חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב'.^[4] לפיכך "זקן"  שהורה בניגוד לחוק במקרא לא ייענש כזקן ממרא, אך אם הורה בניגוד לקביעתם של החכמים, ייענש כזקן ממרא.

חלקה הראשון של האגדה פותח במימרתו של רבי יוחנן העוסקת ביחס שבין דברי תורה לדברי סופרים. לדברי רבי יוחנן 'דודים דברי סופרים לדברי תורה', משמע היחס ביניהם כקשר משפחתי, דודים הם זה לזה. 

באגדה מובאות שתי התייחסויות לדעתו של רבי יוחנן:

-          'החבריא'  סבורים כי לדעת רבי יוחנן דברי הסופרים חביבים כמו דברי תורה. ומבססים עמדתם   בפסוק  'וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב' (שיר השירים ז' י').

-          שמעון בר אבא סבור כי דברי סופרים, לדעת רבי יוחנן, חביבים יותר מדברי תורה. ומבסס עמדתו בפסוק: 'כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן' (שיר השירים א' ב')

בחלקה השני של האגדה מצויה קביעתו של רבי יהודה בן פזי  התומכת בגרסה לפיה דברי חכמים חביבים מדברי תורה, ומכאן מסתמנת  קביעתו כי החביב יותר הוא גם הקובע את ההלכה.^[5] הוא חיזק דבריו בסיפורו של רבי טרפון.^[6]

רבי יהודה בן פזי הרחיב: אילו רבי טרפון היה עובר על דברי תורה, ולא היה קורא קריאת שמע לא היה עובר אלא בעשה. אולם כיוון שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם 'וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ' (קהלת י' ח'). ובלשון אחרת, אילו היה רבי טרפון נמנע מלקיים את מצוות התורה לא היה בסכנת מיתה, אך כיוון שעבר על דברי בית הלל סיכן את חייו.

המקרה של רבי טרפון מעיד כי חביבים דברי סופרים מדברי תורה, וכי ההלכה נקבעת על פי פרשנותם לחוק בתורה. פרשנותם היא סם החיים של התורה ברצף הדורות, והעובר על דבריהם פורץ גדר שהם קבעו, ולכן 'ישכנו נחש'.^[7] 

^[1] נראה כי באגדה זו מובנו של המושג סופרים הוא חכמים בכלל.

^[2] בשינויים.

^[3] כל עדי הנוסח העקיפים הם רק על החלק האחרון של האגדה (שורות 9 – 15) ומציינים את הירושלמי כמקור.

^[4] משנה, סנהדרין פי"א מ"ג.

^[5] השקפה דומה אפשר לראות גם במשנה, אבות פ"ג מי"ד: "הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר בצלם אלהים עשה את האדם חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו'. הבנים החביבים – ישראל, וכלי החמדה שניתן להם – התורה.

.      [6]'בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו שנאמר ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה' ראה משנה, ברכות פ"א מ"ג. ראו גם מקבילה בירושלמי, שביעית פ"ד לה ע"ב/ה"ב עמ' 190. רבי טרפון נהג כבית שמאי, והטה עצמו ובמעשה זה סיכן עצמו. אמרו לו חכמים לרבי טרפון כי אילו נפגע היה מתחייב בעצמו, שכן עבר על דברי בית הלל.

[7] ראו משנה, אבות פ"א מ"א; אבות דרבי נתן נוסח א' וב' (שכטר), עמ' 2 – 14 בנוסח ב' נאמר: 'וכל העובר על דברי חכמים הרי זה מתחייב בנפשו שנאמר חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש' (עמ' 14).