עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

משנה, אבות פ"ו מ"ח^[1]

תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פי"א ה"ח עמ' 432

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה ומדרש

עיון קצר באגדה

האגדה התנאית^[2] נפתחת במימרתו של רבי שמעון בן מנסיא המונה שבע מידות בצדיקים: 'הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים'^[3] ומסכם, כי הדבר נאה להם ונאה לעולם. 'נאה' במובן טוב להם ולעולם. ^[4]  

לביסוס עמדתו עושה בעל המדרש שימוש בשלושה פסוקים:

-          'עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא' (משלי ט"ז ל"א) – אפשר כי הפסוק בא להדגיש את 'בְּדֶרֶךְ צְדָקָה', במיוחד נוכח מעשיו של הזקן הממרא.

-          'עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם' (משלי י"ז ו') – התפארת ייתכן שבאה לסמל את היות הבנים הולכים בדרך שהתוותה על ידי הזקנים.

-          'תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה' (משלי כ' כ"ט) – בפסוק מצויה הקבלה בין כוחם של הצעירים לבין שיבת הזקנים, היינו חוכמתם וניסיונם.

-          'וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד'  (ישעיהו כ"ד כ"ג) – מדרש המציין כי הכבוד לזקנים ניתן גם על ידי האל.

נראה כי המימרה והמדרש הובאו כדי להבליט הזקן הצדיק לעומת ה'זקן ממרא'.

  

^[1] הפרק השישי במסכת אבות המכונה 'קניין תורה' הוא ברייתא שנוספה בתקופה מאוחרת. ראו דינור, מסכת אבות, עמ' 137. הדובר במשנה הוא רבי שמעון בן יוחאי.

^[2] ראו מקבילות במשנה ובתוספתא.

^[3] מן הראוי לדייק ולומר ש'הבנים' אינה מידה.

^[4] המדרש מציג דגם נעלה שהרצוי בו משכנע יותר מהמצוי (מאיר עופרה, רבי יהודה הנשיא, עמ' 260 – 261).