שני מובנים למושג:
א. דיני קורבנות – בקורבנות הבאים לכפרה על חטא על המקריב להניח את שתי ידיו על ראש הקורבן בין קרניו ולהתוודות על חטאו. בחטאת ציבור ממנה הציבור את נציגיו-זקניו (כוהנים) שיסמכו ידיהם על ראש הקורבן ויתוודו בשם העם.
ב. מינוי של חכם – כאשר תלמיד נמצא ראוי על ידי רבותיו (והנשיא) הם 'סומכים' אותו ומעבירים לו בכך את סמכות ההוראה שעברה ממשה ליהושע וממנו לנביאים וכו'[1].
[1] ראו משנה, אבות פ"א מ"א.