הוי זנב לאריות פ"ד ה"ח (הלכה ד בכ"י ליידן) דף כב ע"ב  עמ' 1288
מקור	תרגום
1 !מייתי לה! רב ממתניתא.	דקלם[1] רב ממשנה.
2 מתנית' אמרה.	המשנה אמרה.
3 "הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים"	"הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים"
4 מתלא אמ'.	הפתגם[2] אמר.
5 הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות.	הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות.
6 דתנינן. "צרכו לסמוך סומכין מראשונה".	ששנינו. "צרכו לסמוך סומכין מראשונה".

[1] סוקולוף, ערך 'מתל' (הפעל), עמ' 337. הביטוי 'מייתי לה' מובא בכ"י ליידן בהוצאת האקדמיה בין שני סימני קריאה, דבר המעיד על נוסח תמוה. ליברמן, מציע במקום 'מייתי לה' 'מתלא' (ליברמן, יוונית ויוונות בא"י, עמ' 112 הערה 13). 

[2] סוקולוף, ערך 'מתל' (שם העצם), עמ' 337.

[3] המקבילות בשני הנוסחים של אדר"נ הם לחלק הנאמר על ידי רב (שורות 1 – 3).

[4] סנהדרין פ"ד מ"ח: '...היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השנייה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשניה ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום שהוא ראוי לו'.

[5] על פירושה של המשנה ראו דינור, מסכת אבות, עמ' 104 – 105.

[6] משנה, אבות פ"ד מט"ו. ראוי לציין כי רב לא מסר את המשנה בשם אומרה, רבי מתיא בן חרש.

[7] במשנה שונה הניסוח של הסיפא '...ואל תהי ראש לשועלים'.

[8] משנה, סנהדרין פ"ד מ"ח.

[9] לדעת ליברמן, מקור הפתגמים הוא בתרבות היוונית – רומית,  והם אומצו על ידי חכמים (ליברמן, יוונית ויוונות בא"י, עמ' 111 – 113). להרחבה על השועל ועל עיצוב הניגוד במעמד החברתי באמצעות ראש - זנב ראו שנאן, פרקי אבות, עמ' 158 – 159.