סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ג ה"ד, עמ' 418

מגילת תענית (ורד נעם), הסכוליון ד"ה בארבעה באלול, עמ' 88 – 90

בבלי, שבועות טז ע"א

עדי נוסח עקיפים

רבנו חננאל, בבלי, שבועות טז ע"א

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

המשנה בסנהדרין^[2] קובעת כי 'אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואילו במשנה בשבועות^[3] הטקס נערך בשיתופם של 'מלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר'.  מאחר שלאחר שיבת ציון לא היו מלך ולא אורים ותומים נבדקת באגדה מה הנפקא מינה להוספת שטח לירושלים או למקדש בהרכב החסר.

שלושה חלקים באגדה:

חלק א' (שורות 1 – 5)

בשמו של אבא שאול נמסר מידע על שתי חלקות בירושלים ועל דרך קידושן. מיקום החלקות מוזכר באגדה זו במילה 'שָם', ועשוי להתפרש על פי המקומות המוזכרים קודם לכן כמקומות הקרובים לבית המקדש^[4].

חלק ב'^[5] (שורות 6 – 9)

מתברר כי היה שוני באכילת הקדשים על ידי עמי הארצות ועל ידי חברים בחלקות שהחלת הקדושה עליהן היתה בהרכב מלא (מלך ואורים ותומים) לבין אלו שנוספו בהרכב חסר^[6].

השוני בהתנהגותם של חברים ושל עמי הארץ מעלה קושי; חברים מקפידים הקפדת יתר בביצה התחתונה שקדושתה גמורה ולא אוכלים שם מעשר שני. ואילו בביצה העליונה, עמי הארץ  מקפידים יותר מחברים, שכן בעוד ש'עמי הארץ אוכלין שם קדשים קלים, אבל לא מעשר שני', החברים 'אוכלין שם קדשים קלין ומעשר שני'. לא ברור כיצד התירו החברים אכילת מעשר שני בביצה העליונה שאין קדושתה מלאה, בעוד שאסרו בביצה התחתונה שקדושתה מלאה.

אפשר כי הקושי נוצר כתוצאה מטעויות סופר ושיבושים בהעתקה^[7], ואפשר כי זהו שינוי מכוון של בעל הסוגייה בירושלמי, במטרה לחזק את סמכות הסנהדרין שקידשה את הביצה העליונה ללא מלך ואורים ותומים והתירה אכילת מעשר שני על ידי החברים בביצה העליונה^[8].

חלק ג' (שורות 10 – 12)

נמסר (בשורה 3) כי החלקה העליונה לא היתה קדושתה גמורה, ועל כך נשאל 'מדוע לא קידשוה'. השאלה תמוהה, שכן על פי תחילת הברייתא המקום קודש על ידי הסנהדרין, דבר שלפי המשנה בסוגין די בו^[9]. ניתנת תשובה שלא קידשוה קדושה מלאה כי נוח מנקודה זו לכבוש את ירושלים^[10]. הנימוק אינו נראה כמספק. ^[11] 

ניתן להניח שמתוך גישה מעשית ומציאותית קידשו את המקום, אף כי לא בטקס מלא ותוך ויתור על חלק מהנדרש על ידי ההלכה^[12].

^[1]ארבעה מובנים אפשריים למילה:

א.       בִּיצות (סוקולוף, ערך 'ביצין', עמ' 97).

ב.       מקום מלא טיט ורפש (ערוך השלם ב', ערך 'בץ', עמ' 152).

ג.        בָּצָע משמעו מקום מים עומדים (בבלי, סנהדרין צו ע"א; במקבילות, בתוספתא ובמגילת תענית (ליכטננשטיין), נכתב 'בצעין', ובבבלי, 'ביצעין', כלומר מהשורש 'בצע').

ד.       מלשון 'ביצועין' משמע מקום מבותר.

^[2] משנה, סנהדרין פ"א מ"ה.

^[3] משנה, שבועות פ"ב מ"ב.

^[4] א. ייתכן כי מדובר  באיזור מבותר בירושלים (תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ג ה"ד, עמ' 418).

      ב. 'הר המשחה' המזוהה כהר הזיתים (בבלי, שבועות טז ע"א).

      ג. החומה השלישית מזמנו של אגריפס הראשון שכונה חדשה, ביזיתא שמה, ביוונית: העיר החדשה (יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים, עמ' רפ"ז). 

      ד. על ביזיתא, העיר החדשה, על זמנה של החומה אשר הקיפה אותה ועל ההיבט הבטחוני ראו י' ברוך וג' אבני, עדויות ארכיאולוגיות, עמ' 52 – 56.

     ה. זיהוי העיר החדשה כמקום חלקות אלו מקבל חיזוק מממצאים ארכיאולוגיים המציינים שהיו במקום בריכות אגירה גדולות אשר שימשו לצאן. הדבר עשוי להעיד על מקום רפש וטיט. כמו כן הטופוגרפיה של העיר החדשה מצביעה על איזור מבותר (שם, שם, עמ' 52).

^[5] תיתכן אפשרות כי אלו דברי סתם התלמוד, דבר שעשוי להעיד על הוספה מאוחרת. חיזוק לכך ניתן לקבל בטענות חוקרים הסבורים כי חכמים בדורות תנאים ודורות ראשונים של אמוראים קיצרו מאוד בדבריהם. (א' וייס, על היצירה הספרותית, עמ' 10, לחקר התלמוד, עמ' 79; הליבני, מקורות ומסורות (בבא קמא), עמ' 9 – 10; ד' רוזנטל, עריכות קדומות, עמ' 157). אף כי רובם מייחדים דבריהם לתלמוד הבבלי, נראה כי הכלים שנתנו עשויים לשמש גם בחקר הירושלמי,. 

^[6] מצויות גירסאות שונות לדרך אכילתם של חברים ועמי הארץ קודשין קלין ומעשר שני:

^[7] ראו נעם ורד, מגילת תענית, עמ' 228 הערות 22 ו-23. בנוסף, ראוי לציין כי נוסח הכלאיים של מגילת תענית, בו מופיעה הברייתא בשם אבא שאול, נחשב לנוסח מאוחר שיש בו הוספות מהתלמוד הבבלי (נעם ורד, שם, עמ' 27).

^[8] על שינויים מכוונים בירושלמי, שאינם פרי טעות ראו פרידמן, הברייתות בתלמוד, עמ' 165, 185; מוסקוביץ, סוגיות מקבילות, עמ' 523 - 529.

^[9] משנה, סנהדרין פ"א מ"ג.

^[10] חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בהיות המקום מאוכלס בדלילות (י' ברוך וג' אבני, עדויות ארכיאולוגיות, עמ' 55, 56).

^[11] במקבילות ניתנים נימוקים אחרים:

 א. הנימוק במקבילה במגילת תענית הוא 'מפני שהיא תרפה של ירושלם ולשם היו מוציאין כל תרפות של ירושלם', כלומר היתה במקום עבודה זרה, וזו הסיבה שלא קידשו אותו. יש לציין כי נעם ורד טוענת שחלה כאן אי הבנה של המקור התנאי (מגילת תענית, נוסח כלאיים, ד"ה בארבעה באלול, עמ' 228). עם זאת נראה שזו עשויה להיות סיבה לאי קידושה של החלקה, וחיזוק לה ניתן למצוא במימצאים ארכיאולוגיים. בעיר החדשה היה מרכז רפואי גדול מהתקופה ההלניסטית, ובו מקדש לאל אסקלפיוס; אלו שימשו גם בתקופתו של ישו. (ראו י' ברוך וג' אבני, עדויות ארכיאולוגיות, עמ' 52). 

ב. לגרסת הבבלי, השאלה אינה למה לא קידשוה אלא מדוע נוספה החלקה לירושלים, והתשובה היא כי המקום נוח להיכבש והיה בו סיכון בטחוני לעיר (בבלי, שבועות טז ע"ב). 

^[12] א. מדובר על ההלכה במשנה, שבועות פ"ב מ"ב.

      ב. נראה כי הגישה המעשית הולמת גם את המסופר במקבילות.