סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור היסטורי

עיון קצר באגדה

בעל הסוגייה מצטט ברייתא אנונימת אשר בה נאמר כי 'הסמיכות בשלשה', והוא בודק מה מחדשת ברייתא זו על המצוי במשנה, בה עיסוקנו[1]. תשובת בעל הסוגייה הינה כי משנתנו עניינה סמיכת זקנים על קורבן הציבור, בעוד שהברייתא המצוטטת עוסקת במינויים של חכמים. בעקבות הסבר זה מובא סיפור על סמיכת חכמים, כלומר על מינויים.

ניתן להבחין בשלושה חלקים:

חלק א' (שורות 5 – 9) 

מסופר כי מינוי החכמים נעשה על ידי רבותיהם, וכדוגמא מובאים רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא.  אפשר שכל אחד מהם מינה את תלמידיו לבדו ובכך ביטא אי שביעות רצון מתיפקוד בית הנשיא בזמנו[2] [3], ואפשר כי בזמנם בית הנשיא לא תיפקד בשל המרידות.

תמוה מדוע אין המספר מזכיר את חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ואת חמשת או שבעת תלמידיו של רבי עקיבא[4]. ייתכן שהמספר בחר לספר אצל כל חכם על מינוי של שניים המהווים שני קצוות בתפיסת עולמם. רבי אליעזר השמותי ולעומתו רבי יהושע ההולך בדרכו של הלל; רבי מאיר הזקן והחריף אשר למד גם אצל רבי ישמעאל, ואפשר שהיה מתון ביחסו לרומאים[5], ולעומתו רבי שמעון שלמד רק אצל רבי עקיבא בבני ברק[6] והלך בדרכו האקטיבית ביחס לשלטון הרומי.

חלק ב' (שורות 10 – 14)

חלק זה שונה משאר החלקים, כיוון שמובא בו סיפור פרטי. רבי שמעון נעלב בשל מינויו של רבי מאיר לפניו, ומתשובתו של רבי עקיבא האומר כי הוא והאל מכירים ברבי שמעון, לא ניתן להבין האם ניחם אותו מתוך הסכמה עם בחירת רבי מאיר, או שיש בדבריו משום ביקורת על אי בחירתו. ייתכן כי התשובה מלמדת שהבחירה בחכם מסויים אפשר שנעשתה בגלל חישובים אשר אינם תלויים בחוכמתו של המתמנה, אפשר כי בית הנשיא עיכב את בחירת רבי שמעון, ואפשר כי הגורם לכך הוא המצב הפוליטי עם השלטון הרומי[7].

המספר סתם ולא הבהיר את כוונת הממנים, לכן יש להשאירם בצריך עיון.

חלק ג' (שורות 15 – 21) 

חלק זה מביא את שני גילגולים נוספים של ההלכה: האחד, אם נשיא ממנה בניגוד לדעת בית דין מינויו תקף, והשני, הדדיות בין הנשיא ובין בית הדין, ההחלטה למנות משותפת.

נראה כי הסוגיה מציגה שלושה שלבים בהתפתחות ההלכה:

שלב א' – החכם מינה את תלמידיו. (שורה 6)

שלב ב' – בית הדין מינה ומינויו היה תקף רק אם קיבל את הסכמת הנשיא, ואילו

              הנשיא לא נצרך להסכמת בית הדין ולאישורו במינוי. (שורות 17 – 20)

שלב ג' – הנשיא ובית הדין מינו יחדיו בהסכמה. (שורות 22 – 23)

אפשר כי השלב הראשון לא היה אלא בעיתות של מצוקה מדינית או בעת מלחמה, ומכורח הנסיבות מינו חכמים בעצמם את התלמידים. במקרה זה, היו שני שלבים בהתפתחות ההלכה.