פ"א ה"ב דף יח ע"ד עמ' 1267 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' ינאי אמ' משום רבן גמליאל שהיה או'. | רבי ינאי אמר משמו (של) רבן גמליאל שהיה אומר. |
| 2 אימריא רכיכין וגוזלייא דקיקין | כבשים רכים וגוזלים קטנים (צעירים) |
| 3 ושפר באפוי ובאפי חבריי | שפיר (וטוב)[1] בפָנַי ובפְנֵי (במובן טוב בעֵינַי ובעֵינֵי) |
| 4 מוספא על שתא דא תלתין יומין. | להוסיף (שיוּסף) על שנה זו שלושים ימים. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ב ה"ה ו-ה"ו, עמ' 416 - 417
בבלי, סנהדרין יא ע"א
עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
בסוגייה העוסקת בסימנים לעיבור השנה מצוטטות הלכות מהתוספתא[2]. לפי הלכה ד' מתבאר כי לדעת חכמים, מצבם הפיזי הירוד של הגדיים והגוזלים אינו משמש עילה לעיבורה של שנה, אך משמש סעד לכך, ואם עיברו את השנה, היא מעוברת[3].
קביעתם של חכמים אינה תואמת לדעתו של רבן גמליאל. רבי ינאי מצטט את שיקוליו של רבן גמליאל לעיבורה של השנה, ומהם מתבאר כי שילובם של שני הסימנים[4] 'גוזלייא רכיכין ואימרייא דקיקין', המעידים כי עדיין לא הגיע זמן אביב, הינם סיבה מספקת לרבן גמליאל ולחבריו[5] לעבר את השנה בניגוד לדעת חכמים.
ההלכות בתוספתא מעידות על המחלוקת בין חכמים לבין רבן גמליאל: דעת חכמים (הלכה ד') ולעומתה שיקוליו וקביעתו רבן גמליאל בעיבור שנה (הלכה ו'), ודבריו המאוחרים של רבי ינאי המוצבים כדעה חולקת לדעת חכמים (הלכה ה'). אומנם מִסֵֵּדר העמדת ההלכות בתוספתא, משתמע כי רבן גמליאל חולק על קביעת חכמים, אך אין הדבר ודאי, שהרי ייתכן כי אמירת חכמים באה כחולקת על דברי רבן גמליאל[6].
[1] ערוך השלם ח', ערך 'שפר', עמ' 140.
[2] תוספתא, סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"ב (עמ' 416):
הלכה ב'
על שלשה סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מעברין ועל אחד אין מעברין ואם עיברוה הרי זו מעוברת אם היה אביב אחד משני הסימנין היו שמחים רבן שמע' בן גמל' או' אף על התקופה:
הלכה ג'
על שלש ארצות היו מעברין את השנה על יהודה ועל עבר הירדן ועל הגליל על שתים מעברין ועל אחת אין מעברין ואם עיברוה הרי זו מעוברת ואם היתה ארץ יהודה אחת משתי ארצות היו שמחין מפני אביב שבא הימנה:
הלכה ד'
אין מעברין את השנים לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני גוזלות שלא הגיעו וכולן עושין אותן סעד לשנה ואם עיברוה הרי זו מעוברת:
הלכה ה'
ר' ינאי אומ' משום רבן שמעון בן גמליאל שהיה אומ' בגוזלייא רכיכין ובאימרייא דעדקין ושפר באנפאי ואיסיפות על שתא דא תלתין יומין:
[3] הבאתם של הגדיים, הטלאים והגוזלים כאמת מידה לעיבורה של שנה דורש עיון; שכן מה בין גדילתם של הגדיים לעיבורה של שנה? יתר על כן למה משמש מצבם הירוד של בעלי החיים כסעד, ומדוע בדיעבד אם עיברוה הרי היא מעוברת? שאלות אילו מקבלות בחלקן מענה בדבריו של בעל פני משה, המבאר כי אין מעברים שנה מפני הגדיים 'שהם דקין ואין מעברין עליהן כדי שיגדלו ויעשו מהן פסחים שהרי יכול להקריב קטנים'. את הסיבה שבגינה לא גדלו הגדיים והכבשים יש לבקש בהעדר מרעה כתוצאה מהחורף, ולכן הובא מצבם הפיזי הירוד של הגדיים והכבשים כסיבה לעיבורה של שנה. וראו על כך כסף משנה: 'נראה ודאי שהגדיים והטלאים רכים ודקים כי לא מצאו מרעה' (הלכות קידוש החודש פ"ד ה"ט). הגוזלים, אין עניינם מרעה, וייתכן שעניינם נעוץ בגרסת התוספתא, 'ולא מפני גוזלות שלא הגיעו' (הלכה ד' לעיל). התארכותו של החורף הביאה לאיחור בנדידתן של הציפורים, ומסיבה זו לא הגיעו הגוזלים לגודלם הראוי.
[4] ראה המצוי לעיל בהלכה ב' 'על שניים מעברין ועל אחד אין מעברין...'
[5] 'ושפר באפוי ובאפי חבריי' – לפי אמירה זו נראה כי רבן גמליאל אינו יחיד בדעה חולקת זו.
[6] אפשר כי הסימנים, התקופה ופירות האילן, הפכו למרכזיים כיוון שלאחר חורבן הבית והפסקת הקורבנות לא היה מצבם של הגדיים רלוונטי.