פ"א ה"ב דף יח ע"ג עמ' 1267 |
|
| מקור | תרגום |
| 1 ר' לעזר בשם ר' חנינה. | רבי לעזר בשם רבי חנינה. |
| מעשה בעשרים וארבע קרונות[1] של בית רבי שנכנסו לעבר שנה בלוד. | |
| 3 ונכנסה בהן עין רע ומתו כולם בפרק אחד. | ונכנסה בהן עין רעה ומתו כולם בפרק אחד. |
|
4 מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל. |
מאותה שעה עקרוה מיהודה וקבעוה בגליל. |
| 5 בעיון מיעקר אף אהן סימנא. | חשבו לעקור גם זה הסימן (קידוש החודש) |
| 6 אמ' לון ר' סימון. | אמר להם רבי סימון. |
| 7 אין אנו מניחין ביהודה אפי' זכר. | אין אנו מניחין ביהודה אפילו זכר. |
| 8 והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. | והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. |
| 9 הדא בעלת זימנין מיהודה וזימנין מדן. | זו בעלת (יש) זמנים (שהיא) מיהודה ו(יש) זמנים (שהיא) מדן. |
| 10 "אלתקא וגבתון ובעלת" הרי הן !מיהודה! | "אלתקא וגבתון ובעלת" הרי הן מיהודה |
| 11 "בעלה ועיים ועצם" הרי !מדן!. | "בעלה ועיים ועצם" הרי מדן. |
| 12 והרי מצינו שקידשו את השנה בבעלת. | והרי מצאנו שקידשו את השנה בבעלת. |
| 13 מימר. בתים מיהודה ושדות מדן. | אמור. בתים מיהודה ושדות מדן. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מעשה חכמים
עיון קצר באגדה
לסיפור שלושה חלקים:
חלק א' (שורות 1 – 4) מבאר את הסיבה בשלה עבר מקום העיבור מיהודה לגליל.
על פי המסופר, רבי ביקש לעבר את השנה בלוד המצויה ביהודה על אף מגוריו בגליל. סיבותיו של רבי אינן מפורטות, וייתכן כי היה ברצונו לשמר את ההלכה לפיה מעברין את השנה ביהודה[2]. לשם קיומו של העיבור שלח רבי מהגליל עשרים וארבע[3] 'קריות', משמע-קרונות[4], להבאתם של חכמים מהגליל ללוד.[5]
ניתן להניח כי הסיפור משקף מתח בין חכמי הגליל לחכמי יהודה-לוד מחד גיסא, ומאידך גיסא את רצונו של רבי להשליט מרותו על חכמי הדרום[6].
על פי המסופר מתו כל חכמי הגליל[7] מעין הרע. אפשר כי לפי אמונת המספר או ההנהגה בגליל, חכמי לוד הם שנתנו עין רעה בחכמי הגליל, אך יש חוקרים הרואים בסיפור זה הד למאורע היסטורי אחר.[8]
לעמדת בעל הסוגיה, בסיפור שלפנינו זו הסיבה בשלה עקר רבי את עיבור השנה מלוד לגליל.
חלק ב' (שורות 5 – 7) עוסק בשאלת קידוש החודש[9] ביהודה.
לפי המסופר, ביקשו לעקור גם את בית הדין לקידושו של החודש מיהודה לגליל. בסיפור אין מידע לזהותם של המבקשים לעוקרו, וכמו כן לא ברור אם אכן נעקר בית דין זה ממקומו ביהודה. המצוי בסיפור אלו דבריו של רבי סימון המביעים את עלבונה של יהודה שלא נותר בה זכר לימי הדרה .
מהמידע שבסיפור ניתן להבין כי ניסיון עקירת בית הדין לקידוש החודש נעשה בדורו של רבי סימון שחי ביהודה בדור השלישי. יש להניח כי ניסיון העקירה נעשה על ידי ממשיכי דרכו של רבי[10] תוך כדי ניסיון ליצור הגמוניה גלילית.
חלק ג' (שורות 8 – 13)
חלק זה הינו סתמאי. נבדקת בו קביעותה של מסורת קידוש החודש ביהודה ועל ידי כך נבדק גם טיעונו של רבי סימון שאין משאירים זכר לכבודה של יהודה[11].
בסוגיה מובאת הטענה כי החודש קודש בבעלת המצויה בתחומו של שבט דן[12] ומכאן נלמד כי לא תמיד קודש החודש ביהודה. על טיעון זה מובאת תשובתו של בעל הסוגיה שחלה טעות בין בעלת המצויה בתחום דן לבעלת המצויה בתחום יהודה[13], טעות המצויה בשמות ערים נוספות.
[1] קריות – לשון רבים של קרון; ראו הסברו של ליברמן, ספרי זוטא, עמ' 145).
[2] בתוספתא נכתב: 'אין מעברין את השנה אלא בגליל' (בכת"י וינה ובדפוס נכתב 'ביהודה') ואם עיברוה בגליל הרי זו מעוברת. העיד חנניה איש אונו לפני רבן גמליאל שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת...' (תוספתא (צוקמאנדל), סנהדרין, פ"ב הי"ג עמ' 417 – 418).
[3] יש מקום לשער כי המספר 'עשרים וארבע', אותו נוקט ר' חנינה בר חמא במקומות נוספים אינו אלא 'מספר עגול', דהיינו סמלי (ליברמן, ספרי זוטא, עמ' 147 הערה 25).
[4] קריות – לשון רבים של קרון; ראו הסברו של ליברמן, ספרי זוטא, עמ' 145).
[5]יש מקום לתהות לשם מה נשלחו עשרים וארבע קרונות כשעליהם תלמידי חכמים בעוד שלעיבור יש צורך לכל היותר בבית דין של שבעה דיינים. וכן אם אין בין חכמי לוד שבעה דיינים הראויים לשמש בבית הדין לעיבורה של השנה.
[6] ליברמן (שם, עמ' 145) סובר כי חכמי לוד ראו בהגעתם של החכמים מהצפון עלבון ורמיזה שאין ביכולתם לעבר את השנה.
[7] לדעת ליברמן, הביטוי כולם אינו אלא לשון גוזמה. (שם, שם, הערה 26).
[8] ג' אלון סובר כי 'קריות' אלו ישובים כפריים (אריסויות) בבעלותו של רבי בתחום לוד. ההתכנסות בלוד לעיבור השנה נעשתה ככיסוי לפעולה כוחנית של היהודים נגד השומרונים, בזיקה למלחמת ניגר וספטימיוס במזרח בשנים 193 – 194 לספירה. תבוסתם של היהודים פורשה כ'עין רעה' שפגעה בהם. בלחץ השלטון הרומי נאלצו להעביר את עיבור השנה לגליל. (ג' אלון, תולדות היהודים ב', עמ' 98; מובא בשם קרויס וקליין).
[9] מובנה של המילה סימנא היא קידוש החודש על ידי סימן (ראו קרבן העדה על אתר). ליברמן טוען שאין צורך בפירוש זה, שכן עצם ההכרזה על קידוש החודש על ידי בית דין מהווה סימן לכל ישראל (ליברמן, ספרי זוטא, עמ' 146).
[10] רוזנפלד, לוד וחכמיה, עמ' 86.
[11] קליין רואה בשאלה 'בעיון מיעקר אף אהן סימנא' כמצביעה על הרצון להשאיר לכל הפחות את הסימן הזה של עצמאות ישראל ביהודה (קליין, ארץ יהודה, עמ' 266).
[12] ראו יהושע י"ט מ"ד.
[13] א. אין מקום לתירוץ 'בתים מיהודה ושדות מדן'. העיר המוזכרת בירושלמי, ייתכן שהיא בקרבת לוד, אולי אפילו על יסוד פירוש עממי של דיר-בלוט מצפון מזרח ללוד (קליין, ארץ יהודה, עמ' 266 הערה 9).
ב. ייתכן כי הדיון על בעלת בא ל'הכשירה' כמקום תקין לקידוש החודש; יש אפשרות שחיפשו מקום מסתור כדי לעבר את השנה הרחק מעיני הרומאים, והבחירה היתה בבעלת (קליין, שם, שם).