סנהדרין - רשימת אגדות - פרק א׳ חדש

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור מעשה

עיון קצר באגדה

הרקע לסיפור המעשה הן שתי תפיסות הילכתיות שונות בדבר מתן שכר לדיין. לפי המשנה^[2], הנוטל שכרו תמורת היותו דיין, דינין בטלים, ואילו בברייתא^[3] התפיסה מעורפלת בשל סתירה פנימית: מצד אחד הקצנה, לא רק הנוטל שכר אלא גם החשוד ליטול שכר דיניו בטלים; ומצד שני, אף כי המעשה מכוער יש לדיין היתר לקבל שכר, ודיניו אינם בטלים.

בסיפור המעשה מבקש רב הונא מאדם הבא להידון לפניו להביא עובד חלופי שיעשה את העבודה במקומו, על מנת למנוע הפסד שעלול להיגרם לו.

רב הונא לא פעל בניגוד למשנה, שכן לא לקח שכר, אך נראה כי ניתן לראות במעשהו חידוש, הוא קבע תקדים לפיו יכול דיין לקבל כיסוי להפסדיו בגין הפסקת עבודתו^[4]. אפשר כי חידושו של רב הונא הוא בהעמדת סייג לדיינים בבליים שקיבלו שכר על דיינותם; היתר לקבל תמורה בגובה ההפסד הצפוי בלבד.

^[1] ערוך השלם ו', ערך 'סק', עמ' 116.

^[2] 'הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים להעיד עדותיו בטלין' (משנה, בכורות פ"ד מ"ו)

^[3] 'החשוד להיות נוטל שכרו ודן שכרו ומעיד כל הדינין שדן וכל עדיות שהעיד הרי אלו בטלין אבל נותן לדיין שכר דינו ולעד שכר עדתו אף על פי שאמרו כשר לדיין שיטול שכר ולעד שיטול שכר עדתו' (תוספתא, בכורות (צוקרמאנדל) פ"ג  ה"ח, עמ' 537); וכן, שם, ה"ט: '... כעור הדיין שנוטל שכרו'. 

^[4] החידוש יכול להתבטא בהפיכת הכתוב בסיפא של הברייתות: 'כשר לדיין שיטול שכר...' 'ונותן לו שכרו כפועל בטל אף על פי שאמרו כעור הדיין שנוטל שכרו', ללגטימי. בדרך זו מפרשים את הברייתות חסדי דוד על אתר וליברמן, הלכות הירושלמי לרמב"ם, עמ' יג הערה 106.