|
|||||||||||||||||||
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 49
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור, מימרה
עיון קצר באגדה
באגדה מובאות שתי אנקדוטות על שליחי ציבור ששחו יותר מדיי.
באנקדוטה הראשונה מסופר על רבי שהעביר מתפקידו שליח ציבור ששח יותר מדיי. המספר לא פירש אם הכוונה ששחה בכול הברכות, דרך המנוגדת להלכה,[1] או ששחה נמוך ולאורך זמן.[2] מכל מקום ברור כי רבי ראה במעשהו מעשה חמור המחייב את הדחתו מתפקידו.
באנקדוטה השנייה מסופר על מחלוקת בין אמוראים כיצד נהג רבי יוחנן בשליח ציבור ששחה יותר מדיי. לפי דעה אחת, רבי יוחנן העביר אותו מתפקידו, ולפי השנייה רק גער בו. אפשר כי רבי יוחנן ראה בהעברה מתפקידו עונש קיצוני, אולי ביקש שלא לביישו ברבים, ולכן הסתפק בגערה אחרי התפילה. לא ידוע אם גער בו ברבים או פנים אל פנים.[3]
[1] תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"א ה"ח עמ' 3.
[2]חלק מהפרשנים על ההלכה שקבע הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאות כפים פ"ט ה"ד) מסבירים כי מעשהו מעיד על גאווה.
[3]המפרשים על ההלכה הנזכרת ברמב"ם דנים באפשרות כי המעשה השני היה במתפלל רגיל ולא בשליח ציבור. לדעתם יש כאן שתי אפשרויות: האחת שהמעשה היה בשליח ציבור, ושנייה שהמעשה היה במתפלל רגיל, לכן אין מחלוקת.
ההקשר לחלק הראשון מלמד,כנראה כי המדובר בשליח ציבור וכן יש מחלוקת בין רבי לרבי יוחנן לפי העדות השנייה.