|
|||||||||||||||||||||||||||||||
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 48 – 49
מקבילות
בבלי ברכות יב ע"א
מקצת עדי נוסח עקיפים
תוספות בבלי ברכות יב ע"ב ד"ה כרע
רמב"ם, הלכות תפילה פ"ט ה"ד
סוגה
מימרה, אנקדוטה, מדרש
עיון קצר באגדה
הסוגיה עוסקת בברכות שבתפילת העמידה שבהן יש לשׁוח, כלומר לקוד. האגדה נפתחת בהלכה הקובעת כי השׁח לא ישׁוח יותר מדי.[1]
רבי ירמיה מבאר את דרך הקידה בעזרת דוגמה. הצב שח אך ראשו זקוף. לדעתו, על השח לבצע זאת בכול חלקי גופו, גם הראש, כפי שנאמר 'כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה...' (תהילים ל"ה י').[2]
בהמשך מובא סיפורו של חנן בר אבא אותו הוא מספר לחברייא. רב היה שוחה בתחילת הברכה ומזדקף בהגיעו להזכרת שם האל, הוא סיפר זאת לשמואל שהביע הסכמתו לכך, וכנראה, גם שמחה ואף נשק לו על פיו.[3] שמואל לא רק הביע תמיכה אלא אף נתן את ההסבר לזקיפה. 'ה' זוקף כפופים' כנאמר בברכות השחר. בזקיפה בהזכרת האל מביע המתפלל את האמונה כי זקיפותו בחיי היום יום היא בזכותו של האל.
שני גדולי הדור הראשון לאמוראי בבבל רואים לנכון להדגיש את הזקיפה ולא רק את ההשתוחחות, לא רק ביטוי להכנעה אלא גם ביטוי להכרה מלאה במנהיגותו של האל בעולם.
[1] אפשר כי מדובר בציבור המתפלל בשקט בזמן ששליח הציבור מתפלל תפילת הודאה, ואפשר כי אין הלכה זו קשורה רק לנושא הזה.
[2] ראו הפני משה על המקום.
[3]על נשיקת חכם לאחר על פיו דווקא ראה עלי תמר על המקום.