|
עשרת הדברות בקריאת שמע – אגדה ב ברכות פ"א ה"ה (ה"ד בכ"י ליידן) דף ג ע"ג עמ' 9
|
|
|
מקור דרב מתנה ור' שמואל בר נחמן {אמ'} תרויהון אמרין. בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן. מפני ט(י)[ע]נת המינין. שלא יהו אומ'. אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני. |
תרגום שרב מתנה ורבי שמואל בר נחמן שניהם אומרים בדין היה (ראוי) שיהיו קוראים את עשרת הדיברות בכל יום ומפני מה אין קוראים אותם מפני טענת המינין שלא יהיו אומרים אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני |
עדי נוסח
כת"י וטיקן עמ' 47
מקבילות
בבלי ברכות יב ע"א
מקצת עדי נוסח עקיפים
תשובות הגאונים, שערי תשובה סימן שמו
רבי נסים גאון לבבלי ברכות יב ע"א
רש"י לבבלי תמיד לב ע"ב ד"ה אמר להם
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
האגדה מתארת את הדין הקדום, השינוי שחל בו ואת הסיבה לשינוי.
לפי הדין הקדום כול אחד אמר את עשרת הדברות בתפילת הבוקר כתפילה העיקרית. כפי שלמדנו באגדות הקודמות בהלכה זו עשרת הדברות מציגות את עיקרי האמונה והחוק בין אדם לאל ובין האדם וחברו.
חכמים החליטו לבטל את אמירת עשרת הדברות כיוון שהמיניםטענו כי רק עשרת הדיברות ניתנו על ידי האל במעמד הר סיני. כול שאר החלקים בתורה אינם כאלה. כפי הנראה לדעתם של המינים הייתה השפעה על לא מעטים מהעם.[1] שינוי הדין מלמד כי החכמים ערים למצב בעם ומוכנים לערוך שינויים בדין כמתבקש.
[1] ראו עלי תמר על המקום שמביא ראיה מפירושו של רש"י לבבלי תמיד לב ע"ב.