|
זמן קריאת שמע בשחרית – אגדה ב פ"א ה"ב דף ג ע"א עמ' 7 |
|
|
מקור תני. אמ' ר' יודה. מעשה שהייתי מהלך [בדרך] אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר' עקיבה והיו עסוקין במצות והגיע עונת קרית שמע. והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וקריתי ושניתי. ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים. |
תרגום שנינו. אמר רבי יהודה מעשה שהייתי מהלך [בדרך] אחרי רבי אלעזר בן עזריהואחרי רבי עקיבא והיו עסוקין במצוות והגיע זמן קריאת שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקריאת שמע וקראתי ושניתי ואחר כך התחילו הם וכבר היתה החמה על ראשי ההרים |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 3 – 4
כ"י וטיקן עמ' 46
מקבילות
תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"א ה"ב עמ' 2
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
הסיפור מובא כחלק מהדיון ההילכתי על זמן קריאת שמע של שחרית ומסופר מנקודת ראותו של רבי יהודה, שהיה מהלך אחרי רבותיו, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. לדבריו, הם עסקו במצוות.[1] עובדת היותם "עסוקים במצוות" משמעותית להמשכו של הסיפור, שכן ההלכה קובעת כי "העוסק במצוה פטור מן המצוה",[2] ואפשר כי מסיבה זו סבר שהם 'נתייאשו',[3] כלומר, נמנעו מקריאת שמע עם הנץ החמה, לכן הוא קרא ושנה. לדעת ליברמן שנה במובן חזר,[4] ואפשר כי שנה במובן למד תורה.
רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא קראו קריאת שמע כש"היתה החמה על ראשי ההרים", משמע אחרי הנץ החמה. אפשר כי הדבר מעיד שלא עיסוקם במצוות גרם לדחייתה, אלא גישה הלכתית המתירה אמירת קריאת שמע של שחרית אף לאחר הנץ החמה.
[1] במקבילה בתוספתא נאמר שהיו עסוקים בצורכי הציבור.
[2] בבלי סוכה דף כה ע"א.
[3] ליברמן מפרש 'התייאשו' כ'נמנעו' (תוספתא, ברכות פ"א ה"ב עמ' 2; וראו הרחבה שם עמ' 3).
[4] ראו שם, עמ' 3. ומפנה לדבריו בפירושו לירושלמי על החוזר ושונה 'שמע שמע'.