עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 44 – 45

מקבילות

דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן ב' י'

מדרש תהילים (מהד' בובר) ד' ט' ו-קל"ד ד'

מקצת עדי נוסח עקיפים

סדר רב עמרם גאון (מהד' הרפנס) קריאת שמע וברכותיה ד"ה ומבעי ליה

סוגה

מימרה, מדרש, סיפור

עיון קצר באגדה – המקור

האגדה נקשרת לקביעה כי אין לומר דבר אחרי קריאת שמע בערב בביתו היא משתלשלת לעניין מצוות אחרות שיש לקיימן בתכיפות זו לזו, ומהן לסיבות בגינן ראוי לקיימן כך. בסיום מובא סיפור.

בפתיחה נמסר כי רבי יהושע בן לוי חולק על רבי שמואל בר נחמני שקבע כי אין אומרים דבר אחרי קריאת שמע בערבית בבית.[1] הדבר נלמד מכך שהיה אומר מזמורים אחרי אמירת שמע בביתו. בעל האגדה מקשה על המעשה שכן ישנה ברייתא הקובעת 'אין אומרים דבר אחרי אמת ויציב', הקושיה נדחית שכן רבי יהושע בן לוי פירש את ההלכה כמתייחסת לתפילת שחרית בלבד. [2]

בסמוך נמסרות מצוות שיש לקיימן בסמיכות זו לזו; בהקשר לחובת הצמדת גאולה לתפילה הנדרשת שלא כפשוטה מהפסוקים  'יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי'(תהלים י"ט ט"ו) ו'יַעַנְךָ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב' (תהלים כ' ב'),[3] מוסיף רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה שני זוגות של מצוות אותן יש לקיים בסמיכות. 'תכף לסמיכה שחיטה',[4] כפי שנלמד מהפסוק 'וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהֹוָה וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְהֹוָה' (ויקרא ד' ד'). ותכף לנטילת ידיים ברכה הנדרשת שלא כפשוטה מהפסוק 'שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרֲכוּ אֶת יְהֹוָה'.

רבי יוסי בי רבי בון מתייחס לסיבות בגללן יש לתכוף את המצוות. בנוגע לסמיכה ושחיטה הוא קבע כי בדרך זו לא ייגע פסול באותו הקורבן. את חשיבות הסמיכות בפעולות בשני זוגות המצוות האחרות הוא קושר לאמונה עממית, לפיה הסמיכות תמנע מהשטן לקטרג על אותו אדם בסעודה או באותו היום. דבריו של רבי יוסי בי בון מתקשרים לדברי רבי הונא בשם רב יוסף שטען כי אין לומר דבר אחרי קריאת שמע בערב בבית מפני המזיקין.

עורך האגדה הקפיד לגבש היטב חלק הזה באמצעות מבנה משפטים זהה, פתיחה באותה המילה 'תכף' ובחזרה על הביטוי 'כל מי שהוא תוכף'.

בסיום מערער רבי זעירא על דברי יוסי בי רבי בון 'וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום'. הוא מספר כי הוא עצמו תכף גאולה לתפילה אך נתפס לאנגריא, והיה עליו להביא לארמון המלך הדסים. תלמידיו דוחים את תפיסתו וטוענים כי אין בכך משום קטרוג, שכן יש המשלמים כסף כדי לראות את ארמון המלך, ואילו הוא זכה בכך באותו היום.