header2

כינוי

בדרך כלל כינוי אינו שמו האמיתי של דבר אלא שם שהדבר כך נקרא מאיזושהי סיבה. [1]

במקורות במקום לציין את השם המפורש אמרו כינויים, כגון הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם אחד ויחיד, קדוש ישראל אביר יעקב ועוד. כמו כן נהגו לומר כינויים במקום לומר נדרים, חרמות, שבועות ונזירות,[2] והתייחסו לכינויים כאל השם עצמו.[3]



[1] בן יהודה (כרך ה), ערך 'כנוי' עמ' 2437 – 2438.

[2] משנה, נדרים פ"א מ"ב: 'האומר לחבירו קונם קונח קונס הרי אלו כנויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אלו כנויים לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אלו כנויין לנזירו' שבותה שקוקה נדר במותא הרי אלו כנויין לשבועה'.

[3] משנה, נדרים פ"א מ"א: 'כל כנויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות ונזירות כנזירות האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור מנודה אני לך רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן'.