פרק ג'

ג,א   <כא,א> "דיני ממונות בשלשה" כול'. אמ' ר' זירא. שמתוך שביררו מרדף זכותו. מא' טע' דר' מאיר. כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת. ומאי טע' דרבנן. לאו כולא מינך מיבחר ומיסב מה דאת בעי אלא אנא ואת מבחרין ומסבין מה דנן בעיין. וקשיא על דרבנן. מת אחד לא נמצאו שלשתן מתבררין מדעת אחת. הל' ב'. "זה פוסל דיינו שלזה" כול'. כיני מתנית'. ''זה פוסל דיינו שלזה''. הא דיינו לא. ריש-לקיש אמ'. בארכאות שבסוריא אמרו. הא בדיני תורה לא. ר' יוחנן אמ'. אפי' בדיני תורה.

היך אמרין. תרין בני נש הוה לן דין באנטוכיא. אמ' חד לחבריה. מה דר' יוחנן אמ' מקבל עלי. שמע ר' יוחנן ומר. לא כל מיניה מיטרפא בעל דיניה אלא שמעין מיליהון תמן ואין הוות צורכא כתבין ומשלחין עובדא לרבנן.

אמ' ר' לעזר. זה אמר. בטיבריא. וזה אמר. בציפורי. שומעין לזה שאמ'. בטיבריא. ולעולם זה פוסל וזה מביא. אמ' ר' זירא. בטפילה שנו. אמ' ר' לא. והאי דמר ר' לעזר. זה או' בטיבריא וזה או' בציפורי. באינון דהוון יהיבין בחדא משכנא. מן הכא להכא ז' מילין. מן הכא להכא ט' מילין.

אמ' ר' יוסי. ואת שמע מינה. תרין בני נש הוה לון דין בטיבריה. זה או'. בבית דין הגדול. וזה או'. בבית דין הקטן. שומעין לזה שאמ'. בבית דין הגדול.

הל' ג'. "זה פוסל עדיו שלזה" כול'. ריש-לקיש אמ'. כיני מתנית'. עדו. הא עידיו לא. ור' יוחנן אמ'. אפי' עדיו. דתני. לעולם מוסיפין דיינים עד שייגמר הדין והדיינין יכולין לחזור בהן. נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן. מודה ר' יוחנן שאם אין שם אלא הן שאין יכולין לפוסלן. אמ' זעירה. והוא ואחד מן השוק מצטרפין לפסול עדות זה. ר' חנינה בעי. ואין עד אחד זוקקו לשבועה מכל מקום. אמ' ר' זעירא. פסול צריך ליפסל בבית דין. קרוב אין צריך ליפסל בבית דין. אמ' רבא בר בינא בשם רב. שלשה כגמר דין.

ג,ב   הל' ד'. "נאמן עלי אבא" [כול']. אמ' לו. נאמן עלי אביך. קיבל עליו בפני שנים יכול הוא לחזור בו. בפני שלשה אין יכול לחזור בו. שמואל אמ'. בשלא נטל מזה ונ(ט)[ת]ן לזה. אבל נטל מזה ונתן לזה יכול הוא לחזור בו. ר' יוחנן וריש-לקיש אמרי. אפי' נטל (מ)[מז1]ה ונתן לזה יכול הוא לחזור בו. קיטה במקטיה דנקום. קיבל עלוי יכול לחזור בו. הל' ה'. "היה חייב לחבירו שבועה" כול'. ר' חייה בר בא אמ'. בשאמ' לו. יאמר לי אביך ואין לי עמך עסק. אבל אם אמ' לו. יאמר אביך ואני מקבל עלי. עילא היה רוצה להודות לו. ר' יוסי בן בן חנינה אמ'. ואפי' אמ'. יאמר לי אביך ואני מקבל עלי. לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב.

ג,ג   הל' ו'. "אילו הן הפסולין. המשחק בקוביא" כול'. המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין. אחד המשחק בפשיפשין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים לעולם אין מקבלין אות(?ן?)[ו] עד שישבר פסיפסיו או יקרע שטרותיו ויבדק ויחזרו בהן חזרה גמורה. "ומפריחי יונים". אחד הממרה יונים ואחד הממרה שאר בהמה חיה ועוף אין מקבלין אותן עד שישברו פגימיו ויחזרו בהן חזרה גמורה. "סוחרי שביעית". אי-זהו תגר שביעית. זה שיושב ובטל כל שני שבוע. כיון שבא שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. ולעולם אין מקבלין אותן עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. תני. ר' יוסי או'. שתי שביעיות. ר' נחמיה או'. חזרת ממון לא חזרת דברים. שיאמר להם. הא לכם ר' זוז וחלקום לעניים מה שכנסתי מפירות (שביעית) עבירה. הוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין וכל החשודין על הממון עדותן בטילה. אמ' ר' אבהו. ובלבד ברועין בהמה דקה. אמ' רב הונא. מאן תנא מפריחי יונים. ר' ליעזר. דתנינן תמן. ''מפריחי יונים פסולין מן העדות'' <משנה. עדיות ב,ז>. אמ' ר' מנא קומי ר' יוסי. עוד הדא דסנהדרי כר' ליעזר. אמ' ליה. דברי הכל היא. הכא אמ' ר' יוסי. יודעין היינו שפסול מעדות ממון. מה בא להעיד. אלא כשם שפסול מעדות ממון כך פסול מעדות נפשות. ועידי החודש כעידי נפשות אינון. דתנינן. ''זה הכלל. כל עדות שאין אשה כשירה להן אף הן אינן כשירין לה'' <משנה. ראש-השנה א,ח>. מאן תניתה. רבנין. רבנין כר' ליעזר. מודין ליה ופליגין עלוהי. ר' הונא בשם רב הונא אמ'. כולא כר' ליעזר. ואתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. דתני. עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה. דברי ר' מאיר. אמ' ר' יוסי. במ' דבר' אמ'. בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות. אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אין פסול אלא מאותה עדות בלבד. ותייא דר' יוסי כרבנין ודר' מאיר כר' ליעזר.

"ר' שמעון או'. מתחילה לא היו קורין אותן אלא אוספי שביעית. משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמ' ר' יודן. אימתי. בזמן שאין להן אלא היא. אבל יש לו אומנות שלא היא הרי זה כשר". היך עבידא. יושב ובטל כל שני שבוע. כיון שבאת שביעית התחיל פושט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. אם יש עמו מלאכה אחרת כשר. ואם לאו פסול. אבל אם היה עסוק במלאכתו כל שני שבוע כיון שבאת שביעית התחיל מפשט את ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית אע'פ שאין עמו מלאכה אחרת כשר. ר' בא בר זבדא ר' אבהו בשם ר' לעזר. הל' כר' יודה דמתנית'.

איקלס ר' בא בר זבדא דמר שמועה משום דזעיר מיניה.

תני ר' חייה לחומרא. היך עבידא. יושב ועוסק <כא,ב> במלאכתו כל שני שבוע. כיון שבאת שביעית התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית. אע'פ שיש עמו מלאכה אחרת פסול. לא בדא ר' בא בר זבדא ר' אבהו בשם ר' לעזר. הל' כר' יהודה דמתניתין. תמן ר' בא בר זבדא (ר')[ד]מר שמועה משום זעיר מיניה. אוף הכא כן.

אמ' ר' יוסי ביר' בון. תמן אין מלכות אונסת. ברם הכא המלכות אונסת. בראשונה כשהיתה המלכות אונסת הורי ר' ינאי שיהו חורשין חרישה הראשונה. חד משומד הוה איעבר בשמיעתא. חמתון רמיין קובעתיה. אמ' לון. האסטו. שרה מררה. שרא לכון מירמא קובעת.

אמ' ר' יעקב בר זבדי. קשיתה קומי ר' אבהו. לא כן אמ' זעירא ור' יוחנן בשם ר' ינאי ר' ירמיה ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק. נמנו בעליית בית נתזה בלוד. על התורה מניין. אם אמ' גוי ליש' לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מע'ז וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ואל ייהרג. הדא דת[י1]^מר בינו לבין עצמו. אבל ברבים אפי' על מצוה קלה אל ישמע לו. כגון פפוס ולוליינוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן. אמ'. לא אתכוון משמדתהון אלא מגבי ארנונין.

כמה הן רבים. רבנן דקיסרין אמרין. עשרה. דכת'. "ונקדש' בתוך בני יש'".

ר' בינא זעירא חמוניה פרי חורי חמרא בשבתא.

ר' יונה ור' יוסי הורון למפי לארטיקנס בשובתא. אמ' ר' מני. קשיתה קומי ר' יונה אבא. ולא כן אמ' ר' זעירא ר' יוחנן בשם ר' ינאי ר' ירמיה ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק. נמנו בעליית בית נתזה וכול'. לא אתכוון משמדתהון אלא איתכוון מיכול פיתא חמימא.

כמה הן רבים. רבנן דקיסרי אמרי. עשרה. דכת' "ונקדשתי בתוך בני יש'".

ר' אבינא בעא ר' אמי. גוים מהו שיהו מצווין על קידוש השם. אמ' ליה. "ונקדשתי בתוך בני יש'". ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגוים מצווין על קידוש השם. ר' ניסי בשם ר' לעזר שמע לה מהדא. "לדבר הזה יסלח י'י לעבדך" וגו'. יש' מצווין על קידוש השם. ואין הגוים מצווין על קידוש השם.

ר' בא בר זמינא הוה מחיט גבי חד בר נש ברומי. אייתי ליה בשר נבילה. אמ' ליה. אכול. אמ' ליה. לי נא אכיל. אמ' ליה. אכול דלא כן אנא קטיל לך. אמ' ליה. אין בעית מיקטול קטול דלי נא אכיל בשר נבילה. אמ' ליה. מאן מודע לך דאילו אכלתה הוינא קטלין לך. או יהודי יהודי או ארמאי ארמאי. אמ' ר' מנא. אילו הוה ר' בא בר זמינא שמע מיליהון דרבנן מיזל הוה בהדא.

טייב בזמן זה מהו. ר' ירמיה סבר מימר. בטל הדין בטלה גזירתא. ר' יוסי סבר מימר. לעולם הגזירה במקומה עד שיעמוד בית דין אחר ויבטלה. ודכוותה. מאימתי אדם זוכה לפירותיו בשביעית. ר' ירמיה סבר מימר. משיתנם לתוך כליו. ר' יוסי סבר מימר. אפי' נתונים בתוך כליו לא זכה. סבר דינון דידיה ולית אינון דידיה.

ר' מנא כד עאל פרוקלא בציפורי הורי מפקא נחתומיא בשוקא.

רבנין דנוה הורו מיפי חמיע בפיסחא.

אמ' ר' יוסי ביר' בון. "אני פי מלך שמור". אני פי מלך מלכי המלכים אשמור. שאמ' לי בסיני "אנכי י'י אלהיך". "ועל דברת". "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי". "שבועת אלהים". "לא תשא את שם י'י אלהיך לשוא". !בדבר הזה נבוא! ההוא גברא וההן כלבא שניהן שוין.

רב יהודה בשם רב. הל' כר' יהודה.

ג,ד   הל' ז'. "אילו הן הקרובין" כול'. מכיון דתנינן ''אחיו'' מה צו(כ)[ר]כה למיתני ''אחי אביו''. לו!מ!' בנו וחתנו של: חתן אחי א(מ)[בי]ו. מכיון דתנינן ''אחי אביו'' מה צורכה למיתני ''אחי אמו''. לו!מ!' בנו וחתנו של: חתן אחי אמו. מכיון דתנינן ''בעל אחותו'' מה צורכה למיתני ''בעל אחות אביו''. {לומ'}: <לוסרג6> בנו וחתנו שלחתן בעל אחות אביו. מכיון דתנינן ''בעל אחות אביו''. מה צורכה למיתני ''בעל אחות אמו''. {לומ'}: <לוסר ג6> בנו וחתנו שלחתן בעל אחות אמו. והתנינן ''חורגו לבדו''. רב אמ'. אם חתן חמותו אסור בעל חורגתו לא כל שכן. תיפתר שיש לה בנים וחתנים ממנו. "אגיסו". אית תניי תני. יש לו בנים וחתנים. ואית תניי תני. אין לו בנים וחתנים. מאן דמר יש לו בנים וחתנים. ממנה. ומאן דמר אין לו בנים וחתנים. ממקום אחר.

רב נפק למיתרי משכין לר' חייה רבה. עבר בחד אתר ואשכח ר' יוחנן יתיב ומקשי.

תנינן. ''חורגו לבדו''. אשת חורגו מהו. בעל חורגתו מהו. אשה כבעלה ובעל כאשתו. וקמת אש(ה)[ת] חורגו כחורגו והבעל כאשה. רב חסדא בעי. דור שלישי מהו שיהא מותר באשת ראשון. משה מהו שיהא מותר באשת פינחס. ריש-לקיש אמ'. מקבלין דור שיני ודור שלישי מדוחק. ר' יוחנן אמ'. אפי' מריוח.

כהדא אגיסיה דרב הונא הוה ליה דין עם חד בר נש. אמ'. כל מה דרב הונא אמ' אנא מקבל עלי. שמע רב הונא ואמ' כהדין. יודעני כשם שאמ' מלמעלן כך אמרו מלמטן.

רב ירמיה בשם רב. הלכה כר' יודה.

ג,ה   הל' ח'. "האוהב והשונא" כול'. ר' טבליי ר' אבינא בשם רב. בשבעת ימי המשתה שנו.

ג,ו   הל' ט'. "כיצד בודקין את העדים" כול'. ר' יוסי בשם ר' יוחנן. אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת. כיצד דנין. הדיינין (ע) יושבין והנידונין עומדין והתובע פותח בדבריו ראשון. שנ' "מי בעל דברים יגש אלי?כ?ם". +. ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראייה. ר' קריספא בשם ר' חנניה בן גמליאל. "יגש אליכם". יגיש ראיותיו. ר' יוחנן בעי. ביבמה מי מרדף אחר מי. התיב ר' לעזר. והכת' "ועלתה יבמתו השערה". אמ' ר' יוחנן. יפה לימדני ר' לעזר. ר' ברכיה ור' חלבו רבי בא בשם ר' ינאי. התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע. אמ' ר' סימון. צריך הדיין לשנות טענותיהן. שנ' "ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת" וגו'. <כא,ג>

רב הונא כד הוה חמי סהדו מכוונא הוה חקר וכד הוה חמי הכן הוה מכוון.

רב הונא מיקל לדיינא דאמ'. מקבלין עליכון חד סהיד. אלא יימרון אינון.

רב הונא כד הוה ידע זכו לבר|^נָש| בדינא ולא הוה ידע ליה הוה פתח ליה. על שם "פתח פיך לאלם".

ר' אבהו בשם ר' יוחנן. המכמין עידיו אחורי גדר לא עשה כלום. כהדא חד בר נש אשגח למיגוס גו אריסטון. אמ' ליה. הב לי מה ד[א1]ת חייב לי. אמ' ליה. אין. בתר דקמון אמ' ליה. לי נא חייב לך כלום. אמ' ליה. אית לי סהדין. אמ' ליה. לא אמרית אלא בגין דלא מיערבב מגוסתך. אתא קומי ר' אמי ומר. הדא דמר ר' יוחנן. המכמין עדיו אחורי גדר לא עשה כלום.

הל' י'. "היו מכניסין את השיני" כול'. ''שעירים''. מיעוט שעירים שנים. מה ת'ל "שני". שיהו שניהן שוין. "כבשים". מיעוט כבשים שנים. מה ת'ל "שני". שיהו שניהן שוין. מיעוט צפרים שנים. מה ת'ל "שתי". שיהו שוות. מיעוט חצוצרות שתים. מה ת'ל "שתי". שיהו שוות. התיב ר' חגי לר' יסא. והכת' "ועמדו שני האנשים". מעתה מיעוט אנשים שנים. מה ת'ל "שני". שיהו שוין. והכת' "לא תטה משפט גר יתום". הרי גר דן עם מי שאינו גר. יתום דן עם מי שאינו יתום. אם כן למה נאמ' "שני". (מופלה +[$נ'א$1). מופנה] להקיש ולדון ממנו גזירה שוה. נאמ' כאן "שני" ונאמ' להלן "וישארו שני אנשים". מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. הרי למדנו שאין האשה דנה. ולא מעידה. ר' יוסי ביר' בון בשם רב יוסף. נאמ' כאן "שני" ונאמ' להלן "שני". מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים עדים. אם כן מה ת'ל "שני". שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אחד או' כל צורכו ולאחד או' לו. קצר דבריך. אמ' ר' יהודה. שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. ר' ישמעאל או'. אומרין לו. לבוש כשם שהוא לבוש או הלבישהו כשם שאת לבוש. אמ' ר' בא בשם רב הונא. צריכין העדים לעמוד בשעה שמעידין. שנ' "ועמדו שני האנשים". ר' ירמיה בשם ר' אבהו. אף הנידונין צריכין לעמוד בשעה שמקבלין דינן. שנ' "אשר להם הריב לפני י'י". כת' "לא יומתו אבות על בנים". והלא כבר נאמ' "איש בחטאו יומת". מה ת'ל "לא יומתו אבות על בנים". לא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות. !מניין! שלא יהו העדים קרובין שלנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה. הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין. ומניין שלא יהו העדים קרובין שלדיינין. הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו. אם את או' כן לא היה נהרג על פיו. ומניין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה. אמרה תורה. הרוג על פי עדים. הרוג על פי דיינין. מה עדים אין קרובין זה לזה אף דיינין אין קרובין זה לזה. אין לי אלא אבות ובנים. שאר קרובין מניין. אמ' ר' זעירא "ובנים". לרבות שאר קרובין. עד כדון כר' עקיבה. כר' ישמעאל מניין. תני ר' ישמעאל. "ושפטו העדה" "והצילו העדה". שלא יהא העדה לא קרובי מכה ולא קרובי מוכה. אמ' ר' יוסי. אם אתה או' כן נמצאת או'. בית דין גואלי הדם. מיכן שלא יהו הדיינין קרובי הנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובי הנידונין. אמרה תורה. הרוג על פי עדים. הרוג על פי דיינין. מה הדיינין אינן קרובי הנידונין. אף העדים לא יהו קרובי הנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה. הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין. ''בכשירים ולא בפסולים'' <משנה. שבועות ד,א>. שנ' "אם לא יגיד ונשא עוונו". את שמגיד וחבירו משלם ממון. יצא פסו()[ל] שאפי' מגיד אין חבירו משלם ממון. ''בפני בית דין'' <משנה. שבועות ד,א>. להוציא עד אחד. בשאמרו לו. הרי את מקובל עלינו כשנים. יכול יהא חייב. ת'ל "או ראה או ידע". את שהוא כשר להעיד עדות תורה. יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות תורה. ''שלא בפני בית דין'' <משנה. שבועות ד,א>. "אם לא יגיד ונשא עונו". את שמגיד ומשלם ממון. יצא חוץ לבית דין שאפי' מגיד אין חבירו משלם ממון. ומניין לשני עדים. הוא ועד אחר הרי כאן שנים. וכר' ישמעאל. דר' ישמעאל אמ'. כל מקום שכתוב בתורה "עד" סתם הרי הוא בכלל שני עדים עד שיודיעך הכת' שהוא עד אחד. אשכח תני ר' ישמעאל. עד אחד מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי. איפשר לומ' אחר ראוי לצרפו ולחייבו משום שבועת עדות ואת מחייבו משום שבועת ביטוי. קרוב מהו לחייב(ו) [עליו] משום שבועת ביטוי. ייבא כהדא דמר ר' בא בר שמואל. שבועה שנתן פל' לפל' מנה. נמצא שלא נתן. מאחר שאין בידו לבא ואין בידו לשעבר. או כהדא. ''אמ' לו. היכן שורי. אמ' לו. איני יודע מה אתה סח. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. פטור'' <משנה. שבועות ח,ג>. רב אמ'. פטור משבועת פיקדון וחייב משבועת ביטוי. אמ' ר' יוחנן. מאחר שמצוה להפיסו אין חייב משום שבועת ביטוי. על דעת' דרב אינו מצוה להפיסו. מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. תני ר' ישמעאל. "ונשא עונו". קרבן. מנן ליה בית דין. +[($נ'ל$1). ילפין] אגדה אגדה. מה אגדה שנ' להלן בית דין אף כאן בית דין. כהדא. אין מקבלין עדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. ר' יהושע בן קרחה או'. אפי' בזה אחר זה. ר' ירמיה בשם רב. מודין חכמ' לר' יהושע בן קרחה בעידי בכורה ובעידי חזקה. ר' בא בשם ר' ירמיה. אף בעידי סימנין כן. מה דפשיטא. בשזה או'. ראיתי שתי שערות בגבו. וזה או'. ראיתי שתי שערות בגפו. אחד או'. ראיתי שערה אחת בגבו. ואחד או'. ראיתי שערה אחת בכריסו. ולא כלום. כל שכן גבו וגפו. שנים אומ'. ראינו שערה אחת בגבו. ושנים אומ'. ראינו שערה אחת בכריסו. רב יוסי ורב הושעיה <כא,ד> בר רב שמי. חד אמ'. פסול. וחד אמ'. כשר. מאן דמר פסול. במעיד על חצי סימן. ומאן דמר כשר. אני או'. שמא נשרו. אחד או'. שתי שערות בגבו. ואחד או'. שנים בכריסו. ר' בא אמ'. דברי הכל כשר. אמ' ר' חגיי. דברי הכל פסול. ר' יוסי אמ'. במחלוקת. אמ' ר' + לר' חגיי. הא ר' יודן אמ' דכוותי. אמ' ליה. ועל רביה אנא פליג כל שכן עלוי. אמ' ר' מנא. יאות אמ' ר' חגא. אילו שטר שחתום בארבעה חותמות זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים וקרא עליו ערער שמא כלום הוא. ואין כל חתימה צריכה שני עדים. והכא כל סימן צריך שני עדים. ר' חיננא שמע לה !משום! חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה שנייה ושלישית ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא. ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים. והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. כהדא. אין שומעין מן העדים אלא אם כן באו שניהן כאחת. ר' נתן או'. שומעין דברי ראשון ולכשיבוא שיני שומעין את דבריו.

ר' יונתן הוה יתיב מקשי. איפשר אית הכא בר נש דשמע הל' כר' נתן. אמ' ליה ר' יוסי בר חנינה. הא ר' שמעון בן יקים. אמ'. יקום לעיל. כיון דסלק אמ' ליה. שמעת הל' כר' נתן. אמ' ליה. שמעתי. מודה ר' יהושע בן קרחה לר' נתן. אמ' ליה. ולהדא צורכה. אמ' ליה. ולא אתכוון ר' יוסי בר חנינה אלא מסקא ר' שמעון בן יקים לעיל בגין דהוה אינשא רבא.

רב חסדא בעי. מהו לקבל עדים שלא בפני בעל דין. ר' יוסי בשם ר' שבתי. מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ועבדין ליה גזר דין. אם בא ועירער עררו קיים. אדם ששלחו אחריו בית דין ג' פעמים ולא בא. ר' יהושע בן לוי אמ'. מקבלין העדות בלא בעל דין ועבדין ליה גזר דין.

כהדא כהנא דמך ושבק ירתו לר' יאשיה וקביל ר' לעזר סהדו דלא באפוי וזכי לר' יאשיה. ולא עוד אלא דשבק ספרים. כתב ר' לעזר לירתוי. ספרים שזכת בהן ארץ-יש' אין מוציאין אותן חוצה לארץ.

ר' ניסי בשם ר' לעזר. אם כתב על מנת להוציא מוציא. ר' חייה בר בא בעא קומי ר' יסי. מהו להוציא. אמ' ליה. לעובדא את שאיל לי. אמ' ליה. לא. ובאיש לר' זעירא דלא אמ' ליה עובדא בגין מידע מהו אמ'.

ר' ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש וקבלון לשהדייא דלא באפוי דר' ירמיה וחייבון לר' ירמיה. והוה יתיב ומצטער. איפשר מקבלין עדים בלא בעל דין. ר' הונא ר' פינחס ר' חזקיה חוקוק לא עלון בפירקא בההוא יומא. דחק ר' הונא ועאל ושכח ר' ירמיה מצטער ואמ'. איפשר מקבלין עדים בלא בעל דין אפי' עמהן באותה העיר. אמ' ליה. כן חמת דעתון דרבנן.

הל' י'א. "!גמרו את הדבר!" כול'. אמ' ר' יוחנן. כופין את המחייב שיכתוב זכאי. ר' שמעון בן לקיש אמ'. המחייב כותב חייב והמזכה כותב זכאי. מתנית' פליג' על ריש-לקיש. ''מניין כשיצא לא יאמר. אני מזכה וחביריי מחייבין'' <משנה. סנהדרין ג,ז>. מה עבד לה ר' יוחנן. דלא יהא מאן דהוא מימר. כמה בעית ([2] לפל' [1]1) מזכה [לפלוני1] בדינא ולא שבקון לי. מאי טע' דריש-לקיש. דלא ייתי חורן ויסבור דכוותיה ויימר. אוף פלן הוה תמן אוף הוא טעה.

הל' י'ב. "!כל זמן שהוא מביא ראייה!" כול'. אמ' ר' אושעיה. תמן שאיפשר להן להוסיף דנין אילו כנגד אילו. ברם הכא אי איפשר להן להוסיף. ר' יוחנן וריש-לקיש תריהון מרין. אפי' הכא איפשר להן להוסיף.

ג,ח הל' י'ג. "אמ' רבן שמעון בן גמליאל" כול'. ר' יוחנן בשם רב הושעיה. תלתא אמורין. חד אמ'. כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין. וחד אמ'. הביא בתוך ל' סותר. לאחר ל' אינו סותר. וחד אמ'. לעולם אין סותר עד שיביא ראייה שלא היה יודע בה כל עיקר. והתנינן. ''אמ' רשב'ג. מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים. שיש לו ראייה ומצא ראייה'' כול'. ר' לא ור' זירא. חד אמ'. עד שיבטל ראיותיו. וחד אמ'. עד שיכפור בראיותיו.

ר' לוי הוה ליה דין עם חד בר נש על עסק בתים. והוון דיינין קומי ר' לעזר. לאחר גמר דין הביא ראייה. שאל לר' יוחנן. אמ' ליה. כל זמן שמביא ראייה סותר הדין.

ר' אבמכיס הוה ליה דין עם חד בר נש על עיסק ריחייא. והוון אידיינין קומי ר' לעזר. לאחר גמר דין הביא עדים. שאל לר' יוחנן. אמ' ליה. אדיין את לזו. כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין. ולמה תרין עובדין. ר' לוי לא איתעבד ליה גזר דין. ר' אבמכיס איתעביד ליה גזר דין.

אשר הדיינין מהו שי(צ)[ה1]א צריך בית דין. ר' הושעיה בשם שמואל רב בניי בשם שמואל. חד אמ'. יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי הדיינים. וחד אמ'. אפי' בכתב אחד ובדיין אחד.

You are here: סימון האגדות בגמרא פרק ג'
/* */